ובפיצוץ ההוא של הרי הגעש שם באזור הלא נהרגו שם הרבה אנשים
אני אומרת לך - היא אמרה לה. ואחר שתיקה - והשניה הייתה לבושה
בשמלה צמודה מקומטת ואדומה שהזכירה לבה מזדחלת במורד הגרון וגם
ריח צהוב של גפרית מתגלגל בחדר כמו טיפת דם שמתפשטת במים חמים
והכרישים משתגעים והשושנים מתות. והיא עמדה לרגע ואמרה סלחי לי
- נדמה לי שחם לי מאוד - כן כך בדיוק אמרה ופשטה את השמלה.
והשלג שצנח צינן קצת את הלבה אבל עדיין לא מספיק והן כבר נקברו
באפר הוולקני. והשמלה האדומה שהוסרה והלא אותה החליפה ירקרקת
זכוכית אובסידיאן בוהקת

השמש בערה.
השמיים החשיכו.
ניצוצות צור תפסו בוילון.


כ"ג בשבט התשנ"ט