האמת.
היום בבוקר עליתי לאוטובוס, עם שקיות שחורות מתחת לעיניים,
פנים חיוורים ומצב רוח זוועתי לאחר לילה ללא שינה.
השאלתי את הנהג כמה זה לרחובות, בעודו עונה לי הוצאתי את הארנק
אבל בשל היותי מגושמת חסרת שינה כל הכסף הקטן התפזר.
זה ממש לא נחמד לאסוף עשרות אגורות מרצפת אוטובוס, אבל מה
לעשות-הייתי חייבת. כל הזמן בו אספתי את האגורות הרגשתי כביכול
מישהו מסתכל עליי, אבל הייתי עייפה מידי באותו הזמן בשביל לנתח
את פשר ההרגשה.
בסופו של דבר שילמתי לנהג שהתחיל בנסיעה והתקדמתי לעבר מושב
ריק, לפתע קלטתי את האקס שלי יושב באחד המושבים וקורא איזה
ספר עב כרס.
היה בי מן דחף להגיד משהו, לא משנה מה העיקר שיסתכל עליי ולא
על האותיות הרשומות בספר.
נורא התאמצתי להגיד משהו מתוחכם, אבל כל מה שיצא לי זה "היי".
הוא הרים את ראשו מהספר-
הוא נראה כמו מיליון דולר ואני כמו גוויה.
כל כך רציתי לקבור את עצמי על הרגע שאמרתי את ה"היי" הטיפשי
הזה, ברגע שראיתי את החיוך המדהים שלו.
הוא שאל אותי כבדרך אגב, מה נשמע ומה קורה ,והיה ברור שזה אך
ורק מתוך נימוס ולא כי זה באמת מעניין אותו מה קורה איתי,
ניצלתי את ההזדמנות והתיישבתי לידו.
כתשובה לשאלת הנימוסין שלו סיפרתי לו שאני נטולת שינה ומאוד
עסוקה בזמן האחרון. אחרי שהדברים האלה יצאו מהפה שלי הרגשתי
שאמרתי אותם כניסיון נואש לתרץ את המראה הנוראי שלי.
שאלתי אותו אם יש לו מישהי והוא ענה בלי לחשוב שהיו כמה חולפות
ושהוא די בקטע עם מישהי ממש עכשיו וזה ממש תחילתו של קשר עמוק
ומלא תוכן.
הרגשתי שלושה חצים נתקעים לי ישר בתוך הלב.
הוא שאל אותי לאחר כמה דקות האם יש מישהו בחיי כרגע ואני כמובן
שקרתי לו, אמרתי שיש מישהו ושזה עכשיו מתפתח. העדפתי את השקר
במקרה הזה מאשר את האמת, הרי לא יכולתי להגיד לו שאחרי הפרידה
לא לקחתי את זה קשה מידי אבל קצת מאוחר יותר קלטתי שאני
מתגעגעת אליו ועכשיו החיוך שלו הוכיח לי בצורה סופית שרק אותו
אני רוצה ושהוא כל כך מקסים.
הייתה שתיקה לכמה שניות ואז זה יצא- "אני מתגעגעת אלייך, חושבת
עלייך המון". זה היה המינימום שהייתי חייבת להגיד.
הוא חייך חיוך מאולץ ותוך כדי צלצל במהירות בפעמון "עצור" שהיה
מעליו, הוא ניסה להסוות בעזרת חיוך וקור רוח את זעקת ה"הצילו"
הכל כך ברורה שלו.
הוא קפץ ממקומו ברגע שהאוטובוס רק החל להאט לפני התחנה ואמר לי
שהוא ממש מצטער אבל הוא חייב לרוץ ושהיה נחמד לראות אותי-
שקרן.
נשארתי לשבת בעודו מתקדם לעבר היציאה ונעלם אט אט כשהאוטובוס
מתרחק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.