בגיל 17 עשיתי צעד משמעותי בחיי
לא נכון ולא טעות פשוט צעד אחד כזה שהגורל הטווה לי בקורו
הדביקים

תמיד רציתי להיות קרבי הכי קרבי שיש לתרום למדינה להגן על אלו
שאני אוהב
לכן נורא שמחתי שזומנתי לצו ראשון שלי
עם הזמן עברתי מיונים רבים לאין ספור עד שנקלעתי לגיבוש של
הקומנדו הימי
גם אותו עברתי בזכות כוח הרצון שלי
אתם מבינים רציתי ממש רציתי להיות שם
ראיתי בזה ארך עליון דבר שאין כמותו להסיג הפסגה שבפסגות וגדול
השאיפות העצמיות
חזרתי מהגיבוש עייף ורצוץ כול החברים אמרו שאין כמוני הרגשתי
בשמים
ידעתי מהחשב אני לוחם שייטת 13 אני יהיה שיך למדינה העשה מה
שתגיד כול מה שתגיד לי לעשות
אני לא אני, אני רכוש, אני חייל לוחם בצה"ל ואהיה אחד מלוחמי
הקומנדו הטובים בעולם כולו
אחרי תקופת סיום הבגרויות התגייסתי והתחלתי במסלול שייטת
כמה שיגידו לכם שטייס זה קשה ככה המסלול הזה קשה יותר
לא ישנו התאמנו יום ולילה בים וביבשה צנחנו ספגנו מכות מוות
וכול פעם מחדש אתה רוצה לפרוש אבל אתה יודע שזה כבר בלתי אפשרי
כי אתה בקומנדו הימי אתה צריך אומץ, כוח רצון
אז אתה מקשיב למפקדים ועושה כול דבר שיגידו לך ולא משנה מה זה
יום אחד אחרי הטבילה היומית שלנו בים המפקד מציב אותנו בח' חמש
בבוקר חודש ממממ קור שהוא לא יאמן אבל אנחנו עומדים כי ככה
אמרו לנו ואנחנו עושים רק אבל רק מה שאומרים לנו
המפקד מישיר מבט ופותח ת'פה, אדי חום יוצאים מגרונו כאילו שתה
אחשב טי מהביל
דבר שיתכן מעוד הוא מדבר ומדבר ומרצה לנו וכול מילה חודרת למוח
גם בגלל הקור וגם בגלל שכול מה שהמפקד אומר זה אלוהים ואת מה
שאלוהים אומר לך אסור לך לשכוח לעולם
אז בפעם הראשונה שמעתי את המילה ערבים
אנחנו עוברים את הקו זו המסימה ראשונה הוא אמר כובשים את היעד
אורגים את כול הערבים
לא את בני האדם שחיים ועובדים שם אלה רק את הערבים
וזכרו אין מקום לטעויות אנחנו חוזרים חיים והם מתים נקודה
אחרי שעה של הסברים נכנסנו לחדרים לתדריך מעמיק יותר של תחילת
האימונים על המבצע
התאמנו קשה בעיקר בשטח בנוי ירינו על בובות של ערבים לא של בני
אדם רק ערבים
כי ערבים זה לא כמו כולם הם לא אנשים אני לא חושב אפילו שהם
נושמים
לפחות ככה אמרו לנו אז.. ירינו ומי שירה הכי טוב הכי מדויק זכה
לניקוד הטוב ביותר לכן תמיד ניסיתי לפגועה בערבים כמה שיותר
טוב והייתי טוב הייתי מוריד בובת ערבי חמוש ממה מטר בירייה אחת
בין העיניים הייתי ממש טוב וכולם שיבחו אותי הרגשתי בשמים
המשכנו להתאמן ימים רבים ולדעתי הרגנו אלפי בובות של ערבים זה
כבר לא ריגש לארוג אותם מה גם שאין להם דם
ערב מצוחקק אחד ישבנו כול החבריה לארוחת ערב כשה המפקד צעק חמש
וחצי בחדר תדרוכים
ובאמת הינו שם לא ליפני ולא אחרי ממש בחמש וחצי כי ככה צרכים
לעסות את זה
המפקד נכנס עוטה ארשת רצינית כמו תמיד אבל הפעם היה בעינב
ניצוץ שלא היה יכול להסתיר
הוא נעמד מולנו ואמר מחר יוצאים! המילים עפו לידנו ולא ממש
נקלטו כי למרות שמעולם לא יצנו לפעולה היה לנו ברור הכול כול
כך טוב כאילו יצנו לפעולה הזו כבר מאות פעמים
למחרת קמנו בחמש בבוקר לבשנו את בגדי הקרב ולקחנו אפודים כדי
שלא נפגע  עם צהרים יצנו שטנו מ'ס שעות בלב ים עד ליעד הגענו
למקום המפגש בשעה 3 לפנות בוקר וחיקינו לשעת התקיפה
סירה אחת המשיכה והורידה את הצבת ביבשה הם זחלו שעה עד שהגיעו
ליעד ב4 וחצי בבוקר
אני לעומת זו הייתי בצבת של הצוללנים צללנו למשחתת והדבקנו
עליה פצצות אחרי זה המשכנו ושחינו לחוף חצי צלילה חצי שחייה
הגענו לחוף ב5 בדיוק שעת התקיפה
הינו עייפים אבל אמרו לנו 5 אז זה יהיה ב5 ולא בשום שעה אחרת
שנויות מספר אחרי שנחתנו בחוף שמענו את פקודת התקיפה
המפקדה לא יחלה לתת לעצמה עוד זמן גם ככה זה שעה מאוחרת מדי
והנסיגה היתה מתבצעת באור יום מלה ככה שהאויב היה יכול לראות
אותנו בברור
הסתערנו יריתי בשיקול דעת אבל כמו מטורף
אינה שם יש ערבי יריתי לו בלב והוא נפל מת על החול השחור
הזריחה המשיכה לעלות בעודי אורג כמה ערבים שאני יכול וארי הם
לא היו בני אדם
השמש התחילה לבצבץ בין הבניינים של העיר מחממת לילה ארוך וקר
אני רץ בחזרה לסירה את הצבת השני יאסוף מסוק אני מתיישב לי
בסירה גופי מוצף אדרנלין אבל אני מאושר ארגתי המון ערבים ואני
מרגיש טוב עם זה כי ככה אימנו אותנו ערבים צרכים למות ועדיף
בירייה אחת
הגענו חזרה לבסיס היציאה בשעות צהריים מאוחרות הינו עייפים
ורצוצים כזה דבר מתיש לא חשתי מזמן השתחררנו לבתנו עוד באותו
היום אחרי תחקיר קצר נסעתי הביתה באוטובוס כמו כול חייל ולא
יכולתי שלא להירדם אבל גם בשנתי כול הזמן חיפשתי ערבים כי ארי
ערבים הם לא בני אדם
קשה ירדתי מהאוטובוס בתחנה ראיתי אותו עומד לו בביטחון עצמי
מופרז
גם אותם הערבים שאני ראיתי שחיו בארץ מולדתם לא היו בעלי כזה
ביטחון
מיד מתוך אינסטינקט ומיומנות רצתי לעברו בידיים שלופות אחזתי
אותו וריתקתי אותו עד שתגיעה התגבורת אבל היא לא באה אז אתחלתי
לצעוק צרו קשר עם המטה הכללי
תנו פקודות יש בידי שבוי חיי העם לארוג אותו אבל במקום פקודות
באו המוני אנשים והתקהלו סביבנו אחרי דקות ספורות אחלו קופצים
עלי אנשים מנסים להפריד אותי ממנו אבל ללא אועיל הייתי ממש חזק
באותה התקופה
לפתע! צעקה אחת מתוך בלל הדברים שנאמרו מהקהל תפסה אותי
"הוא כמוך עזוב אותו אתם אותו הדבר בדיוק" עזבתי את הערבי
נשכבתי על המדרכה מותש
אנשים באו לעזור לי לקום אבל אני לא צריך עזרה של אחרים קמתי
בכוחות עצמי והמשכתי לביתי
בבית אמרתי שלום לאימא שהייתה יפה מתמיד שלום לאחים הקטנים
לאבא ששירת בצנחנים והיה גיבור מלחמה  הלכתי הלום לחדרי שם
עמדתי מול המראה ומוחי לא יחל להפסיק לחשוב על אותו משפת מהדהד
"אתם אותו הדבר,  הוא כמוך" אנחנו ממש אותו הדבר? גם אני בובה
שעולה ויורדת בין אריסות בניינים?!? גם אני לא בן אדם! אף אחד
הוא לא בן אדם!! ומקוון שהיתי מורגל להיות במקום הראשון עם
הניקוד הטוב ביותר הרמתי את הM-16 המקוצר שלי כיונתי טוב
ויריתי לעצמי ירייה אחת בין העיניים