חשבתי בערך מליון פעם לפני המכתב הזה והנה הוא הגיע. כנראה שזה
דיי בלתי נמנע להוציא הכל - כמו תמיד. כמו שאני יודעת.
כנראה שצדקת, השתנתי. אבל אני נוטה לקרוא לזה בשם אחד - מנסיון
דל שיש לי בחיים הכל כך קצרים שלי - התקדמתי. לא השתנתי,
התקדמתי.
כשהכרת אותי אמרתי משפטים כמו :"לחיות את הרגע", "מי צריך
בן-זוג?" וכד'. "אין קיום למערכות יחסים.." כן, את זה במיוחד
אני זוכרת כי בזה הכי דגלתי. אז אחרי תקופה קצרה שהכרת אותי -
ונראה שדווקא דיי אהבת את מה שראית בי, המשכתי. קצת בעזרתך,
קצת בעזרת אחרים - אך הרוב בעזרתי. המשכתי הלאה וזה "היכה בי"
כמו שאומרים, כששמעתי את המשפט הבא:"גם לתיבה של נוח עלו שניים
שניים..". זה לא ה"אני ואתה נגד העולם" זה " אני ואתה נשנה את
העולם.." ובמקום מסוים הרגשתי שזה מה שקורה. בקטן, כאן בבית
אצלנו, עם החברים הכי קרובים לנו, להראות ולנסות להסביר להם מה
זאת אהבה אוניברסלית, אהבה אמיתית, אהבה ללא תנאים, אהבה ללא
גבולות, או בפשטות יותר - אהבה. כן המילה הכל כך מפחידה הזאת.
אני מנסה לחשוב רגע - כל מה שאמרתי לך היה: אני חולה עליך.
והגבת איך שהגבת. אני לא רוצה לחשוב אפילו איך היית מגיב אם
הייתי אומרת לך שאני אוהבת אותך.. סביר מאוד להניח שהיית קופץ
מהחלון, אבל לא משנה. מה שהיה - היה ונגמר ומה שנותר כרגע זה
הכאן ועכשיו ואולי גם החלום של מחר. כן, מותר לחלום ואפילו
רצוי. אין שום דבר רע בחלומות. אותם חלומות שמובילים אותנו
בסופו של דבר להיות מי שאנחנו ומה שאנחנו בוחרים לעצמנו. והדבר
האחרון שאנו צריכים זה להרגיש רע עם החלומות שלנו - כי אז
אנחנו רק יורים לעצמנו ברגל. ואתה יודע איך זה. סתם הורס
דברים. אז יש לי אינטרס מסוים בכל מה שנוגע לסביבה שלי. להגיע
לשלווה פנימית, שלווה אמיתית. למצוא את נקודת הקדושה שלי.
האהבה השלמה, הילד האלוהי - יש לזה כל כך הרבה שמות כשבסך הכל
זה דבר אחד. למצוא את האור ולהפיץ אותו אצל כולם. לצערי בעולם
בו אנו נמצאים עכשיו עדיין יש צורך בשניים לדברים האלה. או שלא
לצערי... כי ככה הבנתי את הכח של שניים. שניים שהולכים יחד -
אחד לצד השני.שניים שלכשעצמם אינם משלימים אחד את השני כי כלום
לא חסר בהם - אלא רק תפיסת הסביבה שלהם אותם. שניים כשאחד מהם
הוא גבר והשניה - אשה. שניים שיגעו באהבה הזאת ורק מכח הרצון
יפיצו אותה לכל מי שרק ירצה. שניים שלא פוחדים מכלום. שניים
שיוצרים בריאה. כי ככה אלוהים ברא את היקום. מרצונו המתוק,
מהאהבה הטהורה שלו, מהרצון להעניק חיים.

לא בוחרת בשבילך תפקיד - כי זה לא תפקידי. תפקידי הוא אחד -
להיות מי שאני. אתה זה שתבחר לי תפקיד בחייך אם תרצה בכך. אך
רק לך יש את הכח להבין את הדברים שאני כותבת כאן. רק בך קיים
הרצון החבוי הזה להבין דברים ואם אתה באמת בוחר בזה - רק
להושיט יד ולקחת. זה כל כך קל שאין לך מושג. אותו דבר שמפחיד
כל כך הרבה אנשים, שגורם להם לעשות דברים מטופשים כל כך על מנת
לברוח מהאמת.
אך לאמת אין עבר, אין עתיד.. היא קיימת וזוהי תכליתה היחידה.
מצטערת שראיתי בך את האהבה הזאת, את נקודות הקדושה האלה. סליחה
שראיתי את הילד האלוהי הטהור שבך, סליחה שנתתי לך לגעת בי ולא
במונח הפיזי. סליחה שאהבתי את מה שראיתי.
סליחה שחלמתי.