זה זמן מדוייק לשורר
תעצומות נפש
כל הכאבים קורעים את הים
לשניים:
ארץ זרה
והחול שבין האצבעות

שאהבת אנשים בחייך
ועצמת את עינייך
כשהסתיו מלמל עלי שלכת
בשערות איש לא מוכר
שחלף מול חלונך

ובחלומך ראית ילד
שעיניו מהמקום ההוא
שהיית בו, שאליו את מטפטפת את עצמך
בשירים,
וראשו לימונים צוחקים,
ובתוכו פנימה הולכת ותופחת
ידיעת כל

אותם דברים שיכולים להתיק כוכבים ממסלולם
אל מתחת לפנס רחוב בשדרה בעיר סואנת
מלחיה נרדמו כולם
ויעלם הניצוץ
ויתרוקנו הנבואות
ואנשים יכתבו
בפיח ארובותיהם את פחדם הנורא ביותר
שמא תזנק ידיעה מבין הפחים

ערמות אשפת רגש
ידיפו ניחוחות של עננים
אלוהים ילטף בשולי אדרתו
את הטעות הגדולה מכל
ואני אלחש באוזנך:
חורף בא