ניסיתי להחזיק אותך, מתחתי, מעליי
כך או כך המשקל הכביד עלי,
ונשברתי.

ניסיתי לעטוף אותך במכסה של תמימות,
התמימות שלי גברה על שלך
וניצחת.

.גם אחרי, סבל ובכי אישי, ישבת בחיקי, ובכית שכרות, חיבקת חזק,
ואמרת שאין אהבה. יש עלבון, חמלה, וטמטום חושים, אהבה לא
קיימת.
אמרת דרך מילים, חבקת יופי דמיוני, ונרדמת בתוך תוכך. תמימות
של עצב עטפה אותי, לאן נעלמת, היצירה שלי.
פנים מוכרות נראות מרחוק ומקבלות סימן אין כניסה, מנסים לחדור
לראש שלי, אף אחד לא יבין אותך יותר. אתה מושלם. אי נאמנות,
חוסר הבנה, שליליות שהפכה למעלה. תמימות שלי כחסרון אצלך,
ומצפון שלך שמייסר את שנינו. תן לי לפגוע בעצמי, מה אכפת לך,
אתה את שלך כבר עשית.
הפגיעות שלי מולך, שוב על הרצפה. מחובקת בתוך תוכך. לאבד
תמימות למען קרבה, זיעת אהבה. ושוב דממה, היפרדות מחודשת, שלא
תחזור על עצמה לעולם. ילדתי אותך מתוכי, אתה שלי.