"מרים היתה אחותו הקטנה של משה", פסק ערן בהחלטיות. "מה פתאום"
צעקה עדנה, "מרים היתה אחותו הגדולה ולכן השפעתה היתה גדולה על
משה". "לזה את קוראת השפעה?! הוא לא ראה אותה ממטר", "מה לא
ראה אותה ממטר? זה היה בתקופת התורה, יחסית לאותה תקופה, בתור
אשה, היתה לה השפעה ענקית!" ערן ענה לה כהרף עין, "ומה עם
דבורה הנבי...", ברי יצא מהשרעפים בהם שקע, והחל לתהות מתי
יוכל לנהל וויכוחים חסרי שחר שכאלה, אך לא נתן לעצמו להמשיך
לפתח קו מחשבה זה, הוא ידע - עליו להמשיך לעבוד, הרי הוא ודפי
רוצים להנשא ולהתחיל בחיים, הוא חייב להתמיד, לעבוד טוב ולרכוש
את המקצוע המזויין הזה.
ב17:00- סוף-סוף נגמר היום, הוא חזר לדירה, ומצא אותה, כרגיל,
הפוכה. פרץ מוזר של אנרגיה לאחר יום עבודה הוא החליט "לסדר" את
הדירה, בה חפציהם התנהלו בערבוביה: נעליה של דפי עם חולצתה
וחולצת הטרנינג שקיבל ליום הולדתו לפני 4 שנים (האהובה כל כך
על דפי), יחד עם ספרי הלימוד והקפה מלפני שבועיים - שעכשיו הוא
אכן בעל ארומה ייחודית, גם החומוס הצטרף ל"פרטייה" ולבש את
קרום שלושת החלקים המהודר שלו, והדג הצליח להתייבש ולהתקפל כך
שעכשיו הוא מגיע עם הפה לזנב ...    אולם כרגיל פרץ האנרגיה
הספיק להנחת הנעליים במקומם, אך כיוון שכבר החל במצווה, החליט
להמשיך במה שקרא "הסידור שלו", תוך 15 דקות היתה הדירה מסודרת
למראית עין (הוא ידע שהסדר למראית עין הזה יימשך עד הבוקר או
לכל המאוחר עד מחר בערב עת ישוב מהעבודה - אך אין מה לעשות,
אמר לעצמו, לעתים חייבים להתפשר). הוא התקין לעצמו ארוחת יחיד
מאחר וידע כי זהו יומה הארוך של דפי, והיא תגיע רק בסביבות
עשר. ארוחתו כללה חביתה משתי ביצים, לחמנייה עם סחוג וחומוס,
ועגבנייה חתוכה לרצועות דקות, דקות. השעה היתה 19:30, לאחר
ששבע החליט שהגיע הזמן למנוחה, עשה לו כוס קפה והתרווח מול
הטלוויזיה, בשעה 21:00 ניגש אל שולחן העבודה (שולחן האוכל)
על-מנת ללמוד קצת לפני שדפי מגיעה, הוא היה בסוף הפרק השני
כשהיא נכנסה, למרות העייפות שרבצה על שניהם חלקו ברי ודפי את
"תהפוכות" היום שלהם, תכננו עתיד ורוד עד שהעייפות הכריעה
אותם, הם "דפקו" מקלחת והלכו לישון. הבוקר היה ככל הבקרים, ב -
8:00 היה בעבודה ופגש את הבוס שלו - דונלד. אולם שלא כרגיל
דונלד מסר בשמחה כי "קבלנו פרוייקטון", ברי התלהב מעט פחות (אם
כי לא גילה זאת), הוא ידע את המשמעות - עבודה עד 22:00 לפחות,
ואותו סיפור גם מחר, הוא התנחם בעובדה שהוא עובד לבד ובאופן
עצמאי. בדרכו חזרה הרגיש עייפות קיצונית וגירוד מוזר בלסתו
ובגבו התחתון. בשעה אחת-עשרה בדיוק נכנס לביתו ועוד טרם גמלה
בלבו ההחלטה ללכת ישר לישון עוד הספיק לשמוע את החדשות. בארבע
ושלושים בבוקר קם, ראה שדפי מכוסה מעל לראשה בשמיכה, ובשקט,
בחושך, על-מנת שלא להעירה התארגן ויצא לעבודה כשהרחובות שוממים
והנחירות הן הקולות היחידים הנשמעים, הפרוייקטון חייב להסתיים
היום. ולכן המשיך לעבוד עד 23:00. גם בחזור היו הרחובות ריקים,
בדרך שוב תקף אותו לפרקים הגירוד התמוה מליל אמש, אך פטר אותו
במכת היתושים שתקפה את העיר. רק ב 23:45 הגיע הביתה, מצא את
דפי מכורבלת עמוק בתוך השמיכה, על מנת שלא להעירה, שוב לא
הדליק את האור, התפשט ונכנס למיטה. לפני שהספיק לחשוב על
מאורעות היום נפלה עליו תרדמה עמוקה ונעימה. ב 7:40 פקח עיניו,
וחכך בדעתו האם להסיר את קורי השינה מעיניו, לאחר התלבטות
ארוכה, מתח את זרועותיו ושפשף עיניו. דפי כבר היתה מוכנה
ליציאה, כשלפתע קלט את זה, הוא זינק בבעתה החוצה מהמיטה, נעץ
מבט ארוך, לא מאמין וקרוב בדפי, הוא הרגיש כיצד לבו מתכווץ
לגודל פרור ובאילו לא מעוניין לחזור ולתפוח, לכמה שניות ממש
האמין שלבו ממאן לפעול (ולמען האמת, הוא הבין אותו), אך אט-אט
חזר לתפקד ויחד איתו חזרה יכולת הדיבור דפי , מתי זה קרה ?
איך זה קרה ?  מה קורה פה ?  שמת לב שאת  -  ברווזה? ברי מה
קרה לך? אתה עובד עלי, נכון?! אה, אה, אה, זה לא מצחיק.   אז
מה אנחנו תנינים?! אתה רציני, אתה ממש רועד, מה קרה לך ברי,
אתה בסדר? תגיד לי מה קרה לך? מה, נפל עליך דוד שמש? יוהו קרה
לך משהו! ברור שאנחנו ברווזים, עכשיו צא מזה, זה לא מצחיק.
  ברי לא יכל לעמוד בזה, הוא רץ לאולפנים שממול, כדי לקבול על
המתיחה הנוראה הזו, שחדרה לפרטיותו, ובזעמו שגבר, אמר לעצמו -
אתבע להם את הצורה, ואז עוד אודה להם על המתיחה המטופשת הזו,
הוא יצא אל הרחוב וכמו שפטיש 5 קילו ניחת על ראשו מ 5 קילומטר
הוא גילה שכל העוברים והשבים הם ברווזים, זיעה קרה כיסתה את
גופו והוא החל לחוש בצמרמורות בכל גופו, ושוב החל מדבר אל עצמו
- אוף, נהיה לי עור ברווז. אני משתגע חשב/צעק לעצמו, וכאחוז
אמוק רץ לעבודה - שם הוא ימצא מוצא מהטירוף הזה, יו, זה ממש
סרט קונספירציה. כרוח סערה נכנס לעבודה, ופרץ למשרדו של דונלד.
זה כבר היה יותר מדי בשבילו - גם דונלד-ברווז. כשהוא נאחז
בכיסא הראשון עליו נחו עיניו וקורס לתוכו, דפק את הראש בשולחן,
מצמץ בעיניו, וצבט לחייו, מנסה להתעורר, בוא נא, לזה קוראים
מצב הזוי!
  ברי געגע לעצמו - זה לא יכול להיות, אני חולם.