הוא הלך.
הוא הלך והוא לא יחזור לעולם.
הוא הקריב את חיייו למעננו, שמר עליה שתשאר מדינתנו,
והלך.
הוא לא הספיק לאמר שלום
והוא לא יחזור הביתה פתאום,
כאיילו כלום לא קרה,
כאילו שהכל רגוע בצבא,
הוא לא יגיע בהפתעה הביתה ויאמר- "חזרתי לרגילה!"
הפלוגה בלעדיו,
לא תהיה אותו הדבר. לעולם.
כי דווקא הוא, דווקא הוא- נבחר מכולם.
הוא השאיר את המשפחה והחברים מאחור, והלך.
והוא לא יחזור.
אחי סיפר לי, שהוא נפטר בשלווה, בגאווה.
להתגייס לקרבי- מההתחלה הוא רצה, אבל את הסוף-
הוא לא ידע.
הוא לא סיים, והוא גם לא יסיים את הצבא.
אבל העיקר- שהוא מת,
בגאווה.



לזכרו של אחד החיילים שנהרגו בפיגועיי הטרור..