[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נטע קראקובר
/
הנסיעה להודו

שמוליק הרים לאט לאט את ראשו. הוא התאמץ בכל הכוח שלא לבכות
כשאמא שלו והאבא החדש שלו, סיפרו לו בהתלהבות שהם רוצים להחליף
אותו בילד חדש. שמוליק לא רצה שאמא שלו תחליף אותו, הוא פחד
שהוא יצטרך לנסוע להודו כמו אבא של שמוליק. שמוליק תמיד רצה
לדעת מה יש לאבא שלו לעשות בהודו, הוא הרי נסע לשם כששמוליק
היה בן חמש ועכשיו הוא כמעט בן עשר והוא עדיין לא חזר.
שמוליק נכנס למטבח ופתח את המקרר, אוף, שוב גדעון גמר לו את
השוקו. גדעון, אחיו הגדול, תמיד היה גומר לו את השוקו, והיה
מסביר לו שילדים גדולים צריכים לשתות יותר שוקו מילדים קטנים,
ומוליק תמיד חיכה שהוא יהיה יותר גדול מגדעון, וישתה הרבה יותר
שוקו ממנו וגם יגמור לו את העוגיות. הוא הוציא את הקולה ומזג
לעצמו כוס מלאה, הוא ידע שהוא לא יגמור הכל, אבל רצה להרגיש
כמו גדול, כי גדעון תמיד ממלא את הכוס עד הסוף. בעוד הוא שותה
נכנסה אמא של שמוליק והודיעה לו בחגיגיות שחסר לו אם החדר שלו
לא יהיה מסודר. שמוליק דווקא אהב לסדר את החדר שלו, הוא הרגיש
את הסיפוק שבישיבה בחדר מסודר ונקי ואת המבט המחייך של אמא שלו
שנכנסה וראתה עד כמה החדר מסודר ונקי. שמוליק אסף את כל הבגדים
שלו ודחף אותם מתחת למיטה שלו. הוא הסתכל מסביב והתפעל מעצמו,
כולם היו כל כך מרוצים ממנו בכל פעם שהוא סידר את החדר, והוא
אף פעם לא הבין מה כל כך קשה בזה. הוא הסתכל דרך החלון, כדי
לראות אם גדעון כבר הגיע, "תמיד אותו נוף" שמוליק רטן לעצמו
ונזכר שגדעון הבטיח לו שברגע ששמוליק ימצא את המפתח למגירה
הקטנה של אבא ואמא שלו, הוא יתניע את הבית ויסיע אותו למקום
אחר, אבל שמוליק אף פעם לא מצא. הוא נשכב על המיטה והביט על
התקרה, הוא תמיד חלם שהוא ימציא נעליים שיהיה אפשר ללכת איתם
על התקרה והוא ילך בלי שיראו אותו, ואולי הוא ישמע את השיחות
של אמא עם האנשים המוזרים ועם האבא החדש שלו שתמיד הם ניהלו
בשקט כדי שהילד לא ישמע. שמוליק תמיד ניסה להקשיב, אבל לא
הצליח. אבל גדעון סיפר לו שאמא של שמוליק מתכננת איך היא
וגדעון והאבא החדש של שמוליק יטוסו להודו בלעדיו, ואם הוא רוצה
גם לבוא, הוא צריך להיות מאוד נחמד ולעשות כל מה שגדעון אומר
לו, ואז אולי גדעון ייקח אותו במזוודה שלו, אבל אז הוא יהיה
צריך להיות ממש בשקט כדי שאף אחד מהטייסים לא יבוא וימצא אותו.
בלילה, כשכולם9 היו ישנים, שמוליק ישב לו על המיטה והתאמן על
להיות ממש בשקט, אבל הוא תמיד היה שומע את עצמו נושם, היה
מתעצבן על עצמו ומנסה שוב, עד שהוא היה נרדם. שמוליק החליט
לברוח לאריק כדי שאמא והאבא החדש שלו לא יוכלו להחליף אותו. אז
הוא לקח תרכיז ליצ'י כדי להכין אינסטנט סנדוויצ'ים כמו שגדעון
הסביר לו, וגם שקית קמח אורגני שאמא של שמוליק קנתה בשוק
השחור. שמוליק אף פעם לא הבין איך אפשר להביא ממקום שחור קמח
לבן, אבל גדעון הסביר לו שהשוק השחור הוא לא באמת שחור אלא
ורוד, ואומרים שהוא שחור כדי שהשוק לא יעלב, כי ורוד זה צבע של
בנות. שמוליק רצה לשאול איך זה שמביאים ממקו7ם ורוד קמח לבן,
אבל הוא התבייש לשאול כדי שגדעון לא יחשוב ששמוליק נורא טיפש.
גדעון תמיד ענה על כל השאלות ששמוליק שאל אותו , הוא היה אח
נורא נחמד ושמוליק שמח שיש לו אח גדול וחכם שיכול ללמד אותו,
ולענות לו על שאלות ששמוליק לא יודע. הוא הכניס את מברשת
השיניים שלו ואת תרכיז הליצ'י לתוך התיק הירוק שהוא לא ממש
אהב, אבל פחד לקלקל את התיק החום שאבא של שמוליק נתן לו לפני
שהוא נסע. שמוליק, ליתר בטחון, ארז גם מלח, רק למקרה
שהסנדוויצ'ים לא יהיו מספיק טעימים, כי גדעון הסביר לו שמלח
עושה את הכל טעים, כמו בפעם ההיא שגדעון נתן לשמוליק לאכול
נייר עם מלח, ושמוליק עשה את עצמו כאילו זה טעים, כדי שגדעון
יחשוב שהוא נורא טיפש, כי גדעון תמיד צודק, כמו בפעם ההיא בגן
שילד גדול העליב את שמוליק והוא ממש בכה, ואז גדעון אמר לו שלא
ידאג כי הילד הגדול הגדול ימות קודם, אבל שמולי'ק לא רצה למות
בכלל. הוא רצה להמשיך לשתות שוקו ולאכול עוגיות, ולשחק עם
אריק. אריק היה החבר הכי טוב של שמוליק בכל העולם. הם תמיד היו
ביחד ושמוליק היה מלמד את אריק את כל מה שדגעון הסביר לו,
ואריק חשב ששמוליק ממש חכם, ושמוליק לא רצה לספר לאריק שגדעון
אמר לו הכל, כי אז אריק כבר לא היה חושב ששמוליק כל כך חכם.
שמוליק ואריק היו חברים ממש טובים, הם אפילו ישבו אחד ליד השני
בכיתה, והם החליטו שכשהם יהיו גדולים הם יסעו להודו לחפש את
אבא של שמוליק, כי שמוליק ידע שאבא של שמוליק הלך לאיבוד, אבל
לא רצה להגיד לאמא של שמוליק כלום כדי שהיא לא תהיה עצובה,
והוא גם לא רצה לספר לגדעון, כי הוא ידע שהוא יודע הכל, והוא
בטח לא רוצה ששמוליק ידע ויהיה גם הוא עצוב. בינתיים שמוליק
חיכה שאריק יבוא לברוח איתו, ולמרות שהוא היה עייף הוא לא הלך
לישון כי הוא ידע כמה זה חשוב לאריק, והוא לא רצה לברוח
בלעדיו, ולהשאיר אותו לשחק לבד עם רינה, החברה של אריק, שכל
הזמן הייתה עם אריק הסמכן, שבכלל רצתה להיות עם שמוליק, אבל לא
רצה להעליב את רינה. בינתיים שמוליק החליט להכין שיעורי בית
בחשבון, אבל אף פעם הוא לא הבין למה האנשים של הספר צריכים
שהוא ידע כמה תפוזים נשארים לשוש אחרי שדינה לוקחת ארבעה
תפוזים, והוא ממש ריחם על דוד שהיה צריך לתת לדינה תפוזים
במקום לאכול אותם לבד. הוא רצה לשאול את גדעון, אבל בזמן
האחרון בכל פעם שהוא דיבר על בנות, גדעון אמר דברים שהוא לא
הבין ושמוליק לא רצה שגדעון יחשוב שהוא נורא טיפש, אז הוא לא
שאל. שמוליק חשב עד כמה זה מסובך להיות קטן וטיפש וחיכה לרגע
שהוא יהי גדול וחכם כמו גדעון. הוא נשכב על המיטה והביט בתקרה,
ועד מהרה, בלי להרגיש, הוא נרדם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מספרים על רבי
בועז דרימר
כששאלוהו החכמים
"ובפרום מגירות
על פי בית שמאי
או בית הילל?"
ענה להם על פי
הבמה משנאמר:
אשרי שמגיב על
יצירות רבות
וממעיט בשליחתן
ואוי לו אשר
מרבה בשליחתן אך
ממעיט בהגבה.

מסכת במות כ"א
ד'


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/6/99 3:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נטע קראקובר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה