הושבתי אותך בכבוד על כסא
בפינה עם חלון ופסל השלד
בסוף המטבח הירוק המשותף
המלא בפסלים עקומים שעשית
ביקשתי חמש דקות מזמנך
השפלתי עצמי בכלל לא צעקתי
אמרתי שזה מאוד רציני
ובאופן גדול נוגע בך
כמעט כבר פתחתי את פי לדבר
להוציא את דברי הכלואים בחזה
ובראש בצוואר בעורקים וברחם
ואז עם מבט שישבור גם בנין
מזולזל כמו אציל שלא הואכל
גלגלת עינייך אל התקרה
ופיהקת פיהוק אנוכי ונורא
רציתי לדפוק לך אבן בראש
אך משהו ברוטלי פה לא יעזור
לכן רק אספתי את המעיל
לבשתי ,סגרתי את הכפתור
מבטים אחרונים אל פסל השלד
לעולם לא תדע שיש לך ילד
סובבתי צעיף ומחזיק מפתחות
בתנופה של שלווה-לחדר מדרגות