|
סגרי את החלון
והרוח תשקוט
אחרינו.
דקה אחר דקה
נמלא את שנות
הריקנות.
אני כאן עכשיו
נסגר איתך
בחדרייך.
אצבעות ששכחו
פורמות את שרוכי
הגעגוע.
אם בחלוף הרגע
אפנה לעזוב -
החזיקי.
נימי הלב הלוכדות אותנו
הן המעברים שדרכם אחדור
אל שנת הלילה שלך
להרטיב את צערך
עד שורשיו הכהים,
לרחוץ את גופך
המותר
מעלבונו.
נעטפים עכשיו בכל כוחנו,
אנו מיטהרים
נותרים מחוץ לזמן.
שיתקתק לו.
שנתך שקופה כמו הזמן
שנותר מאחורינו.
אני יכול לראות
מתי אני נחלם אצלך
מתי לא.
עכשיו אני רואה
את החלום נשטף
מעל גופך
המתרוקן מגעגועיו
עד הצער הבא. |
|
|
לא התכוונתי
שתעקבו אחרי
ככה!
בוליביה בשיחה
נזעמת לבזק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.