"נמאס לי"
"למה?"
"כי זה פשוט ככה!"
מ... וזה לא ממש טוב
אפילו גרוע"
"אני יודעת"
"אז מה עושים?"
"אני הולכת לחטוף לי איזו עוגת גבינה, לבכות על מר גורלי וללכת
לישון"
"אני רוצה לראות אותך"
"אני הולכת לישון"
"אבל אני ממש רוצה"
"אני עייפה. לילה טוב"
וניתקה
הוא שוב החמיץ הזדמנות.
הוא ממש רצה, רצה מאוד וידע שלבסוף גם יצליח...
הוא החליט שהפעם לא יוותר, יסתגר בשירותים ויאונן,
הפעם הזו הוא הולך עד הסוף.
היה כבר מאוחר, משהו כמו שתיים בלילה.
הוא זרק על עצמו איזה ג'ינס וחולצה ויצא.
הלילה היה חמים שכזה.
רוח נעימה עברה בין העצים בגינות ולאורך הרחוב והעלים השמיעו
רשרוש נעים.
"אתה יודע מה אתה צריך?" חשב לעצמו
"אתה צריך לזיין, מהר, הרבה וחזק!"
ואז נזכר בה והתבייש לעצמו שחשב בצורה כזו.
היא לא הייתה כמו כולן. כמו כל הבנות שאוהבות את עצמן ואת
המראה יותר מכל דבר אחר בעולם, או אלה שמנסות להרשים את כולם
בדרך כזו או אחרת ובעצם רק מנסות להרשים את עצמן, כל הבנות
שזיין כל כך חזק.
היא הייתה אמיתית. היא הייתה יפה וטהורה. אולי היה בטוח בכך
מפני שרצה שתהיה כזו או שבאמת הייתה כזו אישיות מושלמת.
הוא ידע שכל כך רצה אותה רק בגלל שרצה לכבוש לעצמו כזה אוצר.

חתולים התקוטטו בתוך איזה חדר זבל באחד הביניינים, מכונית
נשמעה מרחוק, עופות לילה עברו מעליו, כמוהו, ממהרות לתפוס את
טרפן. הוא הרגיש איך ההתרגשות המתוקה שלו מתמזגת עם הלילה.

הוא נזכר איך פעם, במגרש החניה הזה שהיום כבר הפך לעוד גינה
ציבורית, הוא רכב על אופניים בפעם הראשונה. הוא נזכר איך עד אז
רכב בעזרת גלגלי עזר ובאותו היום החליט ללכת על גדול ולרכב
בלי. היד הגדולה של אבא שלו דוחפת את האופניים והוא מפדל, מאזן
את עצמו בעזרת הכידון וטס. ההרגשה הזו של ההצלחה המתוקה, הרוח
נושבת לו בפרצוף והוא נוסע ונוסע...
איך הכל חוזר אליו עכשיו כשהוא לפני עוד הצלחה מתוקה.

בעודו הולך ועוקב אחרי נעליו, נתקל בשטר של כסף. חשב להתעלם
ולהמשיך אבל אז הבין שיש בדבר מן סמל למזל שנחת עליו במיוחד
היום. הוא הרים אותו, 50 ש"ח, הכניס לכיס והמשיך.
"זה כניראה באמת יום מזל שכזה." חשב וחייך.
הוא הגיע לרחוב שלה. מרחוק ראה שהאור בחדרה דולק, אור ורדרד.
הוא שמח כשהבין שזה לא הולך להיות כל כך מסובך כמו שחשש
שיהיה.
כל צעד וצעד שעשה הגביר את הדגדוגים בבטנו.
הוא הגיע. מגינה סמוכה, ללא בעיית גישה, קטף ורד. הוא זרק את
הורד דרך חלונה אל חדרה.
מיד הופיעה דרך החלון אוחזת בוורד ומחייכת.
"נדמה לי שזה שייך לך..." לחשה בנימה מבודחת.
"מ... לא" הניד בראשו "זה בשבילך."
"אז מה? לא הצלחת להרדם?" שאלה.
"לא ניסיתי" השיב.
"ומה אתה מתכוון לעשות עכשיו?" הביטה בו במבט מתגרה וחייכה.
לפתע לא ידע מה להגיד, לא ידע אם היא רצינית, לא ידע אם
בכוונתה להכניס אותו לביתה. היא הייתה עלולה להיות מאוד לא
צפויה לפעמים.
"מה אתה המום? חשבת שאני אשאיר אותך כאן בחוץ?" קרצה ומיד
נעלמה.
הוא חייך חיוך של הקלה ואושר.
תוך כמה רגעים נפתחה דלת ביתה. היא יצאה אליו. כזו יפה, כזו
מקסימה וטהורה.
היא נשקה על אפו. "חמוד" צחקה, אחזה בידו ונכנסו.
חדרה כל כך מלא תוכן, הקרין את אישיותה החזקה. מיטתה הייתה
מכוסה בבד משי אדום ועדין והשמיכה הייתה שרועה עליו. מעל מיטתה
היה תלוי לו ג'ים מוריסון, מפגין נוכחות דרך הפוסטר. אור ורוד
ורך הציף את חדרה, מנורת לילה ורודה. החדר היה מאורגן בצורה
שכל כך התאימה לה: בגדים זרוקים פה ושם, נעליים מחפשות את בנות
זוגן, נרות, הרבה נרות על המדפים, על הריצפה, בפינות החדר, על
השולחן והשידה. ריח של קטורת וניל אפף את החדר. הקירות היו
מכוסים בעיקר בציורי פרחים.
הם התיישבו על מיטתה. הוא הביט על הכותונות המנוקדת שלה,
מיוחדת שכזו- לבנה, מנוקת בכחול.
הוא הבחין בפטמותיה שצורתן היתה ברורה דרך כותנתה הדקה. רעד
עבר בגוו ומיד התעשת.
"כותונת יפה יש לך."
"תודה, הייתה פעם של סבתא.
אז מה אתה עושה כאן בכלל?"
"ריצתי לראות אותך."
"אמרתי שאני עייפה."
"אבל באמת רציתי."
"אני מבינה." צחקקה ונשקה שוב לאפו.
"רוצה עוגת גבינה?" הציעה
"לא, תודה"
היא קמה ושמה תקליט של The Doors בפטיפון וכיבתה את האור. לאחר
מכן חזרה למיטה. היא קלעה את שערה לצמה ונשכבה על הבטן, הטתה
את ראשה לכיוונו ובחנה אותו.
"אתה לא בא?"
הוא לא ממש הבין למה התכוונה, אך מפני שידע כמה לא הגיונית היא
לפעמים, שיער שבאמת רצתה ללכת לישון כשהוא איתה.
הוא חלץ את נעליו ונשכב לצידה, על בטנו, כשראשיהם זה מול זה.
הוא הביט עליה, לתוך עיניה שהיו כל כך קרובות לשלו, כמעט
בתוכו, בצללים ובאורות שהשתקפו דרכן. היא הביטה בו חזרה. הוא
בחן את אישוניה וריסיה, את אפה הקטן והמחודד, את שפתיה
המשורטטות.
תלתל אחד כיסה את עינו, היא הסירה אותו. לאחר מכן לא החזירה את
ידה לחיקה, היא המשיכה וליטפה את תלתליו הקופצניים והרכים.
הוא הרגיש איך למגע ליטופיה על עורו, ידי בשיערו, איברו מתקשה
וומזדקר.
הוא היה חייב לפעול.
שלח את ידו אל שדיה. היא בתנועה עדינה עצרה בעדו.
"אני אוהבת כשמלטפים אותי כאן, תחת הסנטר" אמרה והובילה את ידו
תחת סנטרה. הוא החל ללטף, מתענג מהמגע בעורה.
"כמו חתלתולה." גיכך.
היא הינהנה וחייכה. "הייתה לי חתולה, פעם, בבט קראו לה."
"חחח... בבט, זה שם מרוקאי" צחק
"כן, מרוקאי.זו השכנה הציעה את השם, ולא במקרה באותה הזדמנות
הביאה איתה כמה מופלטות שנותרו אחרי המימונה."
שניהם צחקו, צחקוק קצר, ואז נשתתקו, שתקו והביטו זה בזו.
"מן רגע מתאים לנשיקה." חשב לעצמו. הוא קרב אליה אט אט ועצם את
עיניו...
"בכל מקרה-" הבהילה אותו כשהמשיכה בדבריה, והוא פקח את עיניו
והחזיר ראשו לעמדתו הטבעית.
"היא נורא אהבה כשליטפו אותה כאן, תחת הסנטר. היינו שוכבות זו
לצד זו על המיטה ואני הייתי מלטפת את פרוותה תחת הסנטר והיא
הייתה מגרגרת. כניראה הדרך שלי לזכור אותה היא ליטופים תחת
הסנטר..."
"ומה עלה בגורלה של בבט?" התעניין
היא רק הביטה בו ולא השיבה.
אז עצמה את עיניה ועשה רושם שמתייחדת עם זכרונותיה על בבט.
"מה עלי לעשות עכשיו?" חשב ונע בחוסר נוחות נוכח הלחץ שעליו
כבר לפעול.
"מעניין מה עובר בה ברגעים אלה...?" שאל את עצמו כשראה אותה
מחייכת חיוך של עונג ועיניה עצומות...
לפתע היא אחזה בידו והניחה אותה על שדיה.
היא ליטף אותם והרגיש את פטמותיה מזדקרות ומתקשות.
היא קרבה את ראשה אליו ונשקה לו.
הם התנשקו בעדינות ואחר כך בלהט, לשונה משוטטת בפיו ומתערבלת
בלשונו שלו.
זו הייתה נשיקה מתוקה. הוא ליקק את שפתיה והיא נשכה את שפתיו.
הוא הרגיש את איברו נמתח עד לאין שיעור, משתוקק למשגל.

היא התרוממה והזדקפה, הסירה את כותנתה. שדיה היפים וערוותה
התגלו. הוא רכן וסגר את פיו על פיטמתה והיא נאנקה.
מיד נפטר מבגדיו. איברו עומד זקור בסמוך לגופו.
הוא רכן מעליה ופילח את בשרה כששומע אותה פולטת אנקת כאב.
בתחילה היסס אך היא שהגבירה את תנועת אגניהם. אגנו עלה וירד
ואיברו משתפשף בתוכה.
הוא הרגיש את הבל נשימותיה על צווארו ואת גופה החם מזיע
תחתיו.
תנועותיהם נעשו קצביות וחדות.
לפתע בזמן הזיון הפרוע שלהם כבר לא הרגיש כמה מאושר שהוא איתה
והם ביחד עכשיו עושים אהבה. הוא רק הרגיש כמה שהוא מזיין חזק,
חזק!!!
בהתאמה מופלאה שניהם גמרו, נאנחים אנחות של סוף טוב. תנועותיהם
עייפות, נושמים בכבדות.
הוא פקח את עיניו והביט בה, והיא בו. התבונן בה וכבר לא הרגיש
את איברו קשה כשנישק אותה וכבר לא התענג ממגע עורה ולא רצה
ללטף אותה תחת הסנטר.
הוא יצא מתוכה, נשכב כשגבו אליה. היא הפנתה אליו את גבה
ונרדמה.
לפתע הרגיש רע ומנוכר בחדרה, כאילו אישיותה החזקה שהוקסם מימנה
קודם, סוגרת ומעיקה עליו כעת.
כבר לא הוקסם ממנה ולא השתוקק להביט בעיניה. רק חייך והרגיש
שוב את הרגשת ההצלחה המתוקה וניזכר שוב באויר שהיכה בפניו כשטס
על אופניו בפעם הראשונה.
אז, כמו ברגעים אלה, כל עולמו התרכז בו ורק בו ובניצחון המתוק
שלו.

הוא קם ואסף את בגדיו.
כשהרים את מכנסי הג'ינס שלו לאורך רגליו נפל לפתע השטר שמצא.
הוא חייך לעצמו בשובבות. הניח את השטר בסמוך לראשה על הכרית
והלך.