כשלוציפר, השטן, היה צעיר, בערך בן 1000, עוד היה נהנה
מה"עבודה" שלו.
הוא היה מבלה את רוב זמנו בתכנון עינויים חדשים, וניסיונות
להשתלט על עולם בני התמותה.
את שאר הזמן הוא היה מבלה עם לילית, שאהבה את אותם דברים
כמוהו.
בצעירותו האמין לוציפר שכאשר לילית לצידו והשדים תחתיו אין לו
צורך באף אחד, היה מגיע לעולמם של בני התמותה, נלחם באנשי דת
למיניהם, הרג עוברי אורח תמימים ולפעמים אף קרא תיגר על אחד
ממשרתיו של אלוהים, המלאכים.
כאשר הוא התבגר התחיל לוציפר למצוא זאת קצת משעמם, חייו נראו
לו אפורים והוא הרגיש שאין טעם לכל זה. הוא התחיל לחפש מישהו
לדבר איתו.
עם לילית לא יכל לדבר, והיא גם עזבה אותו כדי להנהיג גיהנום
משלה "אתה מתרכך" אמרה.
עם השדים לא יכל לדבר, הם אמנם היו חבר'ה מסורים ועשו את
עבודתם בהנאה חולנית משהו אבל הם היו טיפשים להפליא.
גם עובדי השטן לא היו לו לעזר, הם רובם היו בני נוער שחיפשו
דרך להיות שונים, והמבוגרים שביניהם לא היו אנשי שיחה בכלל,
סתם תמהונים שירדו על ברכיהם למראו.
הוא המשיך לבוא לעולמנו אבל כבר לא נלחם באף אחד, סתם ישב
בפארק ושיחק שח.