ממש חם היום. שרידי אבק המלחמה וריח הגופות החרוכות מאתמול
התערבבו עם סירנות וקוז'אקים חדשים מהיום, מהסוג המעצבן שקצת
מסנוור בעיניים, בחורה ממושקפת עם צ'לו בעטיפת עור מהודרת עמדה
לידי. ככלל, הייתי מתמקד ומספר סיפור קצר על כמה שזה נורא
שהחליפו את המהבהבים הכחולים האלו או איך זה יכול להיות שאני
חתום קבע ומשתחרר רק עוד שנתיים והבחורה הזאת, שעומדת לידי עם
הצ'לו, על אזרחי, קטנה ממני בשנה ומשתחררת מהשירות הקשה והמתיש
שלה עוד יומיים... אבל, מכיוון שזה יום ממש אבל ממש חם ודי
כואב לי הראש מהשטויות הללו שאמנם יכלו להיות נושא מרתק
למונולוג בפעם זו או אחרת, אקצר ואגש לעניין הבוער תמיד והחשוב
מכל, בחורות. למה תמיד בחורות? לא יודע. כנראה, לא כנראה, בטוח
שזה פשוט מולד, החרמנות הזו. לדחוף את הזין שלך איפה שרק יש,
למשש כל שד שעובר ולחלק עם החבר'ה ציונים לישבן של המלצרית
החמודה שעברה לפני שנייה לרוקן את המאפרה בשולחן שליד. "יש לך
איזה מקום מעניין להציע לנו הערב? אולי תבואי גם את? יהיה
כיף..." וכן, לא רק מהשכונות הדלות או מהפחונים שבדרום העיר.
לא רק נערים חסרי מעש שמסתובבים כל היום בהרגשה נוראית של
שעמום ומחפשים רק איפה להכניס עוד סטירה למי שיעבור איפה שהם
קבעו שאסור ואיזה מצחיק זה יהיה אם הוא יהיה איזה אשכנטוז
ממושקף שחושב שהוא יכול עליהם, גם אנחנו... גם אני והחברים
שלי, מ"מים, קצינים שלמים בצבא ההגנה לישראל, מלח הארץ,
אשכנזים טובים ומחונכים, משכילים, בתים גדולים, הי-טק,
אימא-אבא-אח-אחות... זה אנחנו שמחנכים אותם. גם אנחנו, רק
מחפשים חור. למדנו, כל חור בלילה שחור וכשאתה בצבא אז
בכלל...גם בחורות שקודם לא היית נותן להן חמש בסולם קוטנר
משתחלות איכשהו לרשימת הרגליים שפתחת שיושבת אצלך במגירה...
היא הופיעה במסיבה. הלכתי עם שני חבר'ה מהקק"צ, אחד דווקא שחום
עור אבל מהסוג הטוב, החכם... למען האמת לא הייתי כותב את כל זה
אילולא הוא, אז אתם יודעים מה, אחרי הכול הוא בסדר, עוד קצת
והוא ממש כמונו. בכל מקרה הייתה מסיבה פגז, מהמסיבות האלו
ששתית כל כך הרבה שאתה זרוק באיזו פינה והחבר'ה מסתובבים כבר
שעתיים ומחפשים אותך. אני דווקא נהגתי והקפדתי לא לשתות כי
בדיוק יומיים לפני כן ראינו איזה סרט ממש רע על תאונות דרכים
והגיע איזה אבא לספר לנו על הילד שלו שהלך כי חבר שלו שתה יותר
מדי, הרבה יותר מדי. אני עוד פעם סוטה מהנושא.. התחלתי לספר
קודם על המסיבה, לא? המוסיקה זרמה, האלכוהול נשפך כמים ומהר
מאוד כבר היה מאוחר מדי. עברנו כלאחר יד לאולם הרגוע, קצת
מוסיקה עברית לא הרגה אף אחד עדיין והשתגענו קצת עם שבק'ס
והיהודים, תמיד מתכון לערב משובח שתי הלהקות הללו.. ואז, מוזר,
שמתי לב אליה. זה מצחיק כי בראש שלי זה מסודר ממש כמו באיזה
סרט חובבים שהסאונדמן שזה בדרך כלל ילד שרוט מחשבים בן 15
שחיפש עבודה לקיץ הנמיך בו את הווליום ומיקד את התמונה על הנזם
החמוד באף, על הבלונד, על הפנים המתוקות האלו שכל כך תפשו
אותי... אההההה, מה פתאום, המוסיקה דופקת בראש וכבר כל כך
מאוחר, הנסיעה ארוכה הביתה ועוד מעט אור.. ניגשתי לשחור, כן
ההוא הקצת חכם ואמרתי לו (הוא דווקא היה חבר ממש טוב שלי, גם
זה קורה..)"לגשת?" הוא אמר שבעקרון אין לי מה להפסיד, אמרתי לו
שנכון אבל מאוחר מדי והיא בטח גרה רחוק ובכלל, היא לא
לטעמי.."גש, אידיוט...מקסימום יהיה משהו משעשע הערב ותזרוק
אותה קיבינימט..". טוב, למרות שהבטחתי שאני מתחיל להיות ממש
בוגר ולא לעשות סתם שטויות ניגשתי. איזה מתוקה, אלוהים תעזור
לי, אני מתאהב. למה המסיבה הזאת נגמרת כל כך מהר? החלפנו
טלפונים, יותר נכון היא רשמה את הטלפון שלי..אני איכשהו תמיד
מגיע למקומות האלו בלי טלפון ובלי עט, מה לעשות שהסיגריות
והמפתחות של האוטו זה באמת כבר יותר מדי בשביל הכיסים של
המכנסיים שלי, אז לא נורא.. בכל מקרה, בחזרה לסיפור שלי, הוא
באמת מעניין, כאילו, אין לו פואנטה אבל נחמד הוא בטוח... נסעתי
אליה למחרת. היה מדהים, היה מטריף. החבר הכי טוב שלי מהקורס
היה דלוק על איזו אחת מהקריות, מה אתם יודעים..גם זאת שלי משם,
קרוב לים. אחרי שכנוע קצר בו הבהרתי לו שאם אני נוסע זה בעיקר
רק כדי לזיין ולחזור אז שיעשה את זה מהר, נסענו. הרבה זמן לא
פגשתי בחורה כמוה, זורמת, כיפית, אחרי 40 דקות ביחד ישבנו בקצה
המדינה, על צוק, מול הים וחזינו ברומנטיקה שבתרגילי חיל הים
המהולל שלנו, התנשקנו. אויר לאוויר, שפה לשפה, ים-יבשה-ים,
לשון ללשון...היא הייתה מדהימה, היה ברור לי מיד...לזיין אני
לא מזיין היום, גם אם ישלמו לי.. ככה, לא מרגישים כל יום, לא
כל שבוע, פעם בחיים.. מאז עברו כבר חמישה שבועות, סיימתי קק"צ,
הוצבתי באיזה חור בצפון, בתפקיד נחמד דווקא ודי יוקרתי, אני
מרוצה, היא באה לטקס פגשה את אימא ובת דודה וחבר שלה וחבר שלי
וידידה הכי טובה שלי ואבא ודוד וכל מי שהניף את השלטים הנורא
מביכים הללו שכתוב עליהם השם שלך בצירוף הדרגה החדשה בורוד
זוהר ואתה אף פעם לא מבין איך זה שכשאתה מחפש את הורוד הזה אתה
לא מוצא והם, דווקא לצורך השואו המביך הזה, מצאו. נסתרות הן
דרכי עולמנו הקט... הסקס היה מדהים. לא שחיפשתי את זה בנרות,
זה לא שדיברתי על זה אפילו, זה פשוט הגיע, ובצרורות. סוף שבוע
אחד, אחרי עוד מספר מטורף עמדתי מולה נוטף זיעה ומים פושרים
במקלחת ופשוט ידעתי, ידעתי באותו רגע, התאהבתי בעיניים, באף
המתוק, בשדיים, בבטן, בפופיק, בעצם שבין הצוואר לכתפיים... היא
באה אלי מחר. רק לכמה שעות, אחר כך ניסע אליה ברכבת, על א'
כמובן, פעם אחרונה שעליתי על רכבת עם אזרחי שילמתי 33 שקלים
יותר מדי, זה פשוט חוצפה, באמת... איזה בן זונה משכונת לא יודע
איפה שעשה יומיים במג"ב והתקמבן עם השליש שלו לקבל תעודת לוחם
נוסע על אזרחי ואני, שנתתי שנה לפני ושנה אחרי, 33 שקלים הבת
זונה לקחה לי על הנסיעה. הערב היה עוד פיגוע, בירושלים ועוד 7
גופות חרוכות הגיעו למכון הפתולוגי באבו כביר. היה גם איזה
משהו בשכם אבל את זה אני יודע כי אני גר קרוב לשם, סוף העולם
ימינה. ברצינות, פעם בגלגל"צ קראו לצומת שמתחת ליישוב שלי צומת
סוף העולם כי הייתה כאן תאונה או עבודות בכביש או משהו ולא
ידעו את השם... אני חייב להודות שגם לי אין מושג ואני גר כאן
כבר די הרבה זמן, אז אחרי הכול זה לא כזה מוזר. האירועים האלו
תמיד מסתכמים ברדיו ב"קרבות עזים", איזה צנזורה מטומטמת.. הרי
תוך שתי שניות וחצי כל המדינה יודעת בדיוק מה קרה. גם אם לא
שמעת את הסירנות או את הרעש של מסוקי הפינוי וגם אם אתה לא גר
מטר מרמב"ם, תמיד השכן או איזה חבר טוב מרים טלפון למבצעים
חטמ"ר טיזנשלוך כי עוד נשארו לו חברים שם, מברר שתי שניות והנה
כל השכונה יודעת. "קרבות עזים", הא? 6 שעות מאוחר יותר אתה
מגלה בדרך כלל שהחבר הכי טוב שלך מהצוות או המ"פ שלך נקברים
מחר. כל ישראל אחים. כל כך חם היה היום, באמת. הרבה זמן לא
הזעתי ככה, מה גם שחבר שלי התקמצן על הדלק אז נסענו בלי מזגן
והחלונות, שהיו פתוחים והכול יפה וטוב, לא ממש הועילו כי הרוח
שבאה מבחוץ גרמה לי להרגיש שאני מכניס את הראש לתנור במצב
טורבו גריל. אבל זה בסדר,  כי גם בלי הרוח והחמסין זו ההרגשה
כאן, בחלקת האלוהים הקטנה שלי. זה ממש בסדר, באמת... והמתוקה
הקטנה שלי, שנכנסה לחיים ככה בלי התראה יותר מדי מוקדמת, מביטה
אלי. תמונה מהחוף באילת, עם בקיני ורוד ומבט נוגה והפעם, אהבה.