השיגרה לא מפריעה לי בחפירות פנימיות, רק החום העומד מציק לי
בגרון ורוצה לחנוק אותי.
פותחת חלון ונותנת לו להכנס ולחדור לעשן הקטורת, כך שהיא תמיס
אותו מעט והוא יפעפע בה עד שיעלם לקרירות נעימה.
התפרעות נעימה משכיחה קצת מהיום-יום ונותנת לי חלום קטן לשקוע
בו, ולהמשיך הלאה.
המוסיקה סוחפת אותי בגיטרות, ואני מרחפת, עוצמת עיניים ושוקעת
לכייף.
קסם.
העט לא מכאיב לי, והיד ממשיכה לרחף על הדף הירוק.
ללא חרוזים, רק הלצות.
פתאום העולם נראה יפה, והמבחן מחר לא מאיים כל כך.


אז אני ממשיכה בחלום עד שעת השינה, ועד שאכנס למיטה ואקווה
לחלומות נעימים.
הירח מחייך, ואני מחזיקה ידיים עם הצל.  ועם השיגרה הזו עדיין
לא מבינה כיצד חווה אני יופי ושמחה פתאום.
איך בגדתי במציאות.

אני נותנת לעצמי, שוב, לרחף, אם מתוך אנוכיות או מתוך רצון
להרגשה טובה ונעימה.
לא יודעת, אבל ממשיכה ופשוט לא אכפת לי.
כי, לפעמים, כשהמציאות נהפכת לשיגרה, פשוט צריכה למצוא קצת זמן
לחוסר שליטה חיובי כדי לתת לנפשי מנוח מהסביבה היוקדת היום.

ואז אני שוכבת על הגב, מנמנמת, ונותנת לעשן הקטורת השרופה
הנעימה לחדור לאפי, ולרקום חלומות נעימים.

                                        -קסם-