New Stage - Go To Main Page


ורק את הכל כך מיוחדת,
הכל כך בודדה,
את ששום דבר מסעיר לא קורה בחיים שלך,
שהכול קשה לה,
ומהכול היא כבר מיואשת,
רק את עוד יושבת פה ובוכה,
שונאת שבאים ושואלים מה קרה לך
ולמה את בוכה,
אז את הולכת לצד,
איפה שלא יראו אותך,
ורק רוצה לבכות,
איך את תמיד עצובה,
איך את תמיד יודעת להיות עצובה ברגעים השמחים,
איך לעזאזל?
ואת חושבת שאחרי שתבכי קצת וכל הדמעות של היום ייגמרו,
אז אולי תרגישי יותר טוב,
אולי אז תתחילי לצחוק,
וכבר לא יהיה עצוב,
בינתיים את בוכה,
זה תקופה של בכי עכשיו,
אל תפחדי,
צריך לתת לזה לעבור,
ואז יבואו לך דברים טובים,
צריך רק להאמין,
רק שזה לא בדיוק הצד החזק שלך,
אמונות למיניהן,
בעיקר לא כשזה נוגע אלייך,
מאמינה לך באבנים,
לא בעצמך,
גם אבנים זה משהו,
לא נורא,
עד שהכול ייגמר,
עד שהתקופה של בכי תעבור,
ואז תבוא תקופה של צחוק,
תאמיני באבנים,
אמא שלי תמיד אומרת שכשבוכים זה מוציא רעלים מהגוף,
ובגלל זה זה טוב,
אז עכשיו,
כשאת בוכה כל הזמן,
זה מפנה מקום לתקופה של צחוק



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 11/7/02 8:48
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יסמין יערי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה