[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שחר תמנת
/
הדרקון

מכיוון שהתחלתי להשתעמם משגרת החיים הברוטאלית הרגילה שהציקה
לי בעקביות בנגפד, החלטתי ללכת לבקר את חברי משכבר הימים
(לפחות הוא שייך לכבר הימים) המכשף הזקן גוסטו. בלא בזבוז זמן
מיותר לקחתי את הציוד הנדרש (מפה, חבל, ממרח שוקולד - מזון
ומפתח הדלת שלו למקרה שהוא לא נמצא) ויצאתי לדרכי.
עברתי בדרכי על מספר עצים, בקתה קטנה, בית הרוחות האבוד, חבורה
של תיירים הנשדדים בברוטאליות שגרתית לאיזור, בית האבן העתיק,
מספר עצים, בקתה קטנה, שאריות דם ממקום שכנראה נשדדו בו חבורה
של תיירים בברוטאליות שגרתית, בית האבן העתיק, מספר עצים...
המחשבה על-כך שאני הולך במעגלים הטרידה את ראשי קמעה. טיפוס
הרי געש וחציית מדבריות נחשבו אצלי לדברים של יום-ביומו ולא
ציפיתי שניווט פשוט לפי מפה יהווה בעייה מסויימת. העובדות החלו
להתבהר במוחי כשהבנתי שאני מנווט לפי המכסה העגול של ממרח
השוקולד.
בלי לבזבז זמן מיותר 'כתבתי' לי במוחי לזכור פרסומת חדשה
לשוקולד - גם ממרח וגם מפה. אתם מוכרחים להודות שמכירת ממרחי
השוקולד כשמפה מודבקת למכסיהם יכולה להוות חסכון משמעותי
להרפתקנים אוכלי האוכל המזין והמנווטים בכוחות עצמם שכמוני. אם
כי זה יכול להיות מגוחך במקצת למצוא את עצמך במכולת מבקש
להחליף את השוקולד באחר ולשאלה "מדוע משהו לא בסדר איתו ?"
לענות במלים "לא, פשוט רציתי לקנות את החלק של צפון הארץ
ובטעות קניתי את המרכז..."
לא חשוב. כך או כך הגעתי כעבור חודשים ספורים לדירתו של חברי
הבא בימים (וגם בלילות כשחושבים על זה) המכשף גוסטו. (ממרח
השוקולד כבר היה גמור לחלוטין.)
גוסטו קבל את פני בנדיבות אינדיבידואלית שגרתית לאיזורו הוא,
ושאל אותי למעשי.
הסברתי לו שנורמת החיים הברוטאלית השגרתית לאזורי אני, משעממת
אותי עד כדי מצב של אין חיים (עד מוות - יש אנשים שיגידו)
ושאודה לו אם יש לו איזו הרפתקאה בלתי שגרתית בשבילי.
תגובתו אכזבה אותי. כל מה שיכול היה למצוא זה : "בארץ פרס
הרחוקה והמסתורית, כלואה לה נסיכה יפת תואר שנחטפה על-ידי מכשף
רשע והמלך הציע פרס של 5000 מטבעות זהב לאיש שיציל אותה."
או במלים אחרות - בארץ רחוקה ומשעממת, תקועה לה נסיכה באיזה
מגדל שגרתי עם צריח למעלה שאכשהו נסיכות תמיד נתקעות בו,
הנסיכה נחטפה בברוטאליות שגרתית על ידי האיש-הרע השגרתי בצורת
מכשף, והמלך הציע פרס כספי שבקושי יספיק לכסות אפילו את עלויות
הנסיעה.
"גוסטו," אמרתי, "הצלתי אין ספור נסיכות אין ספור פעמים ופעם
אחר פעם, לאחר שהצלתי אותן הן נשקו לי לאות תודה על לחיי, ורצו
בחזרה לנסיך שלהן. אני רוצה משהו אמיתי. האתגר הגדול ביותר שיש
לך."
הוא הנהן בראשו והמהם בפיו בפאטליות שגרתית, שמקומה לגרום
לבר-שיחו להאמין שאכן עליו לחשוב על דבריו. לאחר ציפייה עמוקה
של מספר שניות הרים גוסטו ראשו ואמר : "בעיירה הרחוקה תל-מנד,
ישנה מערה עתיקה שבה שוכן דרקון עתיק יומין (בא בשבועות) שמטיל
איימה על תושבי העיירה. אם תואיל בטובך, אולי, לכרות את ראשו,
יהיה זה מועיל מאד לתושבי העיירה, והם עשויים להראות את הערכתם
בדרכם שלהם שאתה חושב וודאי שהיא שגרתית, אך מבחינתם זה עניין
של יום-יום."
בהתעלם מחלקו האחרון חסר הפשר של המשפט, הרעיון מצא כן בעיניי,
מעולם לא הרגתי דרקון בא בשבועות (או דרקון אחר) קודם. בלי
היסוסים שגרתיים מיותרים, נטלתי מגוסטו את ממרח השוקולד שלו
ויצאתי לדרכי. העיירה הרחוקה תל-מנד עליה ספר גוסטו, הייתה
למעשה קרובה מאד, אך היה צורך להזכיר שהיא רחוקה כדי להוסיף
לנורמה השגרתית של הסיפור.

כעבור ימים ספורים מצאתי עצמי עומד בפונדק שעמד בפתח העיר
תל-מנד - כמו כל פונדק פתח-עיר שעומד בפתח כל עיירה שגרתית
המכבדת את עצמה ואת באיה.
מלבד מספר שיכורים שישבו בפונדק וספרו בדיחות שגרתיות על
חמותיהם, ישבו ליד שולחן קטן ומריח מטבק, שני עלמים צעירים
שהתווכחו בדבר הדרך הנכונה לעשן סיגר- החלק הבוער בתוך הפה או
מחוצה לו.
"אם תעשן את הסיגר כשחלקו הבוער מחוץ לפה," הסביר האחד "אתה
עלול לשרוף את קצה אפו של בן-ליוויתך, ובפרט שזה יגרום לתגובה
פיסית לא נעימה, הוא עלול לקחת זאת בתור רמיזה על מימדיו
המופרזים קמעה של אפו."
"אם תעשן את הסיגר כשחלקו הבוער בתוך פיך," השני לא וויתר "אתה
עלול להחנק מהעשן שיכנס באופן ישיר אל גרונך וראותיך, להשתעל
ולהעיף עשן לעבר עיני בן-ליוויתך, ובפרט שזה יגרום לתגובה
פיסית לא נעימה, הוא עלול לקחת זאת בתור רמיזה על מימדיהן
המופרזים של שתי עיניו."
כיוון ששני העלמים נראו לי 'אינטיליגנטיים בצורה בלתי-שגרתית'
לשם שינוי, החלטתי לשאול אותם למקום המערה והדרקון.
הראשון, זה עם תאוריית מימדי האף, נתן לי הוראות מפורטות על
איך להגיע למערה, הוראות שכללו בתוכן פנייה של 270 מעלות שמאלה
ו-360 ימינה, אך לפני שאישר לי ללכת בצורה לא כתובה אך מאד
שגרתית, הזהיר אותי באומרו : "הזהר לך, הדרקון מסוכן מאד, אם
רק יבחינו בך עיניו הירוקות, עורו האדום יסמר שיער (פרט
ביולוגי מעניין) ושיניו הבוהקות ישסו אותך."
בן-שיחו, שהחליט כנראה לא להסכים עם חברו הן בנוגע לסיגרים
כיוון שרמז רמיזות שורפות לגבי מימדי האף שלי, והן בנוגע
לדרקון הזהיר אותי אף הוא במילותיו : "הזהר לך, הדרקון מסוכן
מאד, אם רק יבחינו בך עיניו האדומות, יפתח פיו העבה עם שיניו
התותבות, ומטח אש ירמוז רמזים עוד פחות נעימים ממני לגבי מימדי
האף לך."
ללא עיקובים שגרתיים מיותרים, יצאתי לי לדרכי מפזם לי את
המנגינה הלא קיימת של השיר "הו, אני הולך בדרכי להרוג את
הדרקון מטיל האימה על תל-מנד".
כעבור כמה צעדים, עצרתי עובר אורך תמים ושאלתי אותו למקום
המערה, כיוון שלא סמכתי על פניות ה-360 של ידידי מהפונדק. לאחר
שהסביר לי בקצרה את הדרך הזהיר אותי גם הוא במילותיו שלו "לו
הייתי אני לובש נעליך, בפרט לעובדה שהייתי נזהר יותר לא לדרוך
בשאריות שמשאירים הכלבים, לא הייתי צועד למנהרה. עיניו הכתומות
מטילות המורא של הדרקון ועורו הכחול הבוהק, יטילו בך אימה עוד
תרם תניף ידך."
לאחר שהודיתי לו כדרך השגרה על עיצותיו המעשיות ועידודו
הידידותי, פניתי לעבר המערה.
לא עבר זמן רב ומצאתי את עצמי בפתחה של מערה עצומה, כשברנש
חביב עומד בפיתחה. "לא הייתי נכנס לשם," הוא התחיל ואני קטעתי
אותו מיד , "כן, אני יודע, עיניו רבות הגוונים ועורו רב
הססגוניות של הדרקון יגרמו לי תגובות פיסיות לא סימפטיות."
"שכחת את השיניים." אמר.
"נכון. תגיד הדרקון הזה הוא באמת יורק אש ?" שאלתי.
"לא יודע - אף אחד מעולם לא ראה את הדרקון."


בעודי שואל עצמי לפשר הדבר, נכנסתי למערה ומצאתי במרכזה את
גוסטו הבא ביממות, מעשן סיגר (עם החלק הבוער מחוץ לפה, כדרך
השגרה)
כשחיוכו המרוצה לא בדיוק היה עוזר לו בפוקר.
"נו," התחיל "העשית זאת ? העמדת באתגר הגדול מכל ? ההרגת את
הדרקון ?"
חייכתי. "אני חושב שהגיע הזמן  שאצא לפנסיה" אמרתי.

וכך חייתי לי בשגרת החיים המשעממת, על חשבון המדינה והמערכת
הבירוקרטית הנפלאה, עד שאבותי קראו לי להאסף אליהם. (כנראה
נגמר להם השוקולד.)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הכושי עשה את
שלו, הכושי הולך
לשחק כדורסל
עכשיו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/7/02 14:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שחר תמנת

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה