הערת אותי בלילה וסחבת אותי לחלון. לא הבנתי מה אתה רוצה ממני.
נתת לי שקית אשפה שחורה, היה חשוך ואני, שרק עכשיו העירו אותי
לא הבנתי מה אתה רוצה ממני. ביקשת שאפתח את השקית. היו בה
נוצות מה אני עושה עכשיו באמצע הלילה עם שקית נוצות לעזאזל?!
תעזוב אותי- תן לישון!!
הוצאת סלוטייפ והתחלת להדביק את הנוצות ברשלנות כמו שרק בנים
יכולים לעשות. הרגשתי מטומטמת! עטפת לי את הגוף בנוצות ונראת
די מרוצה מעצמך.
אתה והשטויות שלך..
כשאמרתי לך שתעזוב אותי דחפת אותי מהחלון. אני לא יודעת בדיוק
איך אבל מצאתי את עצמי עומדת באויר, מרחפת.. עפה!
עפה? אבל לעוף זה רק באגדות!!
עפת לידי, אמרת שאם באמת רוצים אז יכולים ושאתה באמת רצית-
שאני אעוף.
הזכרת לי את השיחות שלנו עד השעות הקטנות של הלילה שאמרתי לך
שאני עצובה, שאני רוצה למות, לברוח, לעוף..
ואתה, תמיד עשית את כל מה שרציתי. תמיד מצאת דרך.
אני עפה!
עפנו במשך שעות הראת לי איך הכל נראה מלמעלה. את ספסלי הגן
הישנים שפתאום נראו כ"כ קטנים, המדשאות הירוקות שמכאן, בקושי
רואים את ערמות הזבל, את המסעדה של שלומי, המכולת של מנשה את
האנשים ההולכים לעבודה, מכוניות העשן.. הכל מלמעלה היה כ"כ
קטן.. כמעט יפה..
פעם ראשונה שבאמת הרגשתי חזקה, גבוהה, בטוחה בעצמי.
מצחיק כמה ששקית נוצות יכולה לעשות בן- אדם מאושר..
אמרת לי שאתה אוהב אותי בדיוק שעברנו מעל הבית שלי, אמרת שתעשה
הכל בשבילי רק שאני אגיד. רצית לדעת אם גם אני מרגישה ככה ואני
שתקתי. הבנת בדיוק מה אני מרגישה. אמרת שזה בסדר, שאתה מבין
ו..לא נורא. חייכת לי חיוך קטן ותלשת את הסלוטייפ.
הנוצות התפזרו ברוח ונעלמו במהירות. המשכת לחייך בזמן שאני
התחלתי ליפול לאט לאט נעלמת לך.
נתת לי ליפול, לא עשית כלום. נתת לי לשקוע..
נזכרתי בשיחות שלנו עד השעות הקטנות של הלילה שאמרתי לך שאני
עצובה, שאני רוצה לברוח, לעוף, למות..
ואתה, תמיד עשית את כל מה שרציתי. תמיד מצאת דרך
כנראה פשוט אהבת אותי יותר מדי..