נודד סהרורי ברחבי השבוע
בחיים לא חיים, לא שלי.
קורע עצמי מחלום מלטף עפעפיים,
מתמסר למציאות הנושכת את צווארי.
זונח לבדה את חשכת ליל האדישות
ויוצא אל שמש לבי הקופחת בחיפוש אחר סכנות.
וכשאני חוזר מובס,
מסתגר בין קירות הדיכאון המגונן של חדרי,
מתבוסס בשלולית האדומה של רחמיי העצמיים,
מביט ומקלל את המראה המעוותת
ונשאב חזרה אל החור השחור הפעור בקרבי.
נופל,
צולל,
טובע בים השכחה.
והעולם מבחוץ נראה כמו סרט מצוייר
ואני סרט ארוטי שחור לבן,
מתמרד כנגד החלל המגביל את ישותי בכורח התנועה
ונגד השניות הפוצעות בי הגיון.
"יחי הטירוף!!" אני צועק,
"יחי הטירוף באדרתו המפוארת!"
ואתם זועקים לעברי כי הטירוף הוא עירום..