"איך אתה יכול לומר לי דבר כזה" אני שואלת את הבחור שמביט בי
במבט לא מבין, מבט חצי עצוב חצי משועשע, של גבר חלומות שמזמן
אינו יודע שהוא הפסיק להיות גבר חלומות.
"לאן אתה חושב שאתה תלך מפה, חתיכת שחצן, מה אתה חושב שהעולם
יחליק לתוך כף ידך כמו ש.. " שתיקה כמעט ונפלט לי שאני החלקתי
לכך ידו.
הוא מרים את הידים כאילו מחפש איפה לשים אותן וכרגיל מוצא את
הכתפים שלי שהוא כל כך רגיל אליהן, "תראי" הוא אומר לי בלי
להביט לי בעיניים, הפחדן "תראי, זה לא ש.. " משתתק לרגע כאילו
מחפש את המשפט הנכון לומר לי, כאילו שיש משפט נכון שהוא יכול
עכשיו לומר לי, כאילו שיש איזה שהוא משפט שהומצא על ידי  גבר
אי פעם בעולם כאשר אתה זורק לעזזל, איזה עזזל אלף עזזל את זאת
שאתך, וכאילו שאני לא ידעתי, כאילו שלא הייתה לי את התחושה
הקפואה הזאת בבטן שמשהו הולך להיות היום רע מאוד בשבילי ובכלל
עדיף להשאר מתחת לשמיכות ולחלום עד מחר.
"תראי , זה לא שאני לא מחבב אותך.." הוא ממשיך את המשפט במילים
הכי פוגעות מבלי שהוא מבין כמה זה פוגע, נו טוב גבר מה הוא כבר
יכול להבין ברגשות, מה הוא יכול להבין בצפיה של בחורה שרק רוצה
שמשהו יחשוב עליה, קצת ילטף אותה ומידי פעם יתן חיבוק, אבל לא
סתם חיבוק אלא חיבוק אמיתי, חיבוק חזק שימחוץ אותי לתוכו כמה
שרק אפשר , גבר, חבל שאי אפשר להשמיד את כל הגברים , אני נשבעת
שהייתי עושה את זה היום, רק בשביל לחייך לכיוון שלו באותו
סגנון חיוך שהוא מחייך עכשיו כלפי , בצורה של הלא מבין התמים ,
זה שלא ידע ולא חשב ולא.. ואני לא יודעת מה לא.

הוא מוריד את הידים מהכתפים, לא משלים את המשפט אלא נעצר
לחשוב, רואה שהמילים שיצאו זה לא המילים הכי נכונות, והכי
טובות, מרגיש שהוא פיספס איפה שהוא, או שאולי הוא רואה את
הדימעה הקטנה בתוך העין שכל כך רוצה לצאת אבל ממתינה שהוא כבר
ילך מפה.
אני מסתובבת ממנו ונשענת על אחד מעמודי החשמל , מנסה לשאוב
ממנו מעט נחמה על מה שאולי בכלל לא מגיע לי, ומרגישה אותו
עומד, לא מבין מאחורי , הוא בטח שואל את עצמו איפה הוא טעה ומה
הוא כבר עשה רע, איך אפשר להסביר לגבר את מה שאני מרגישה כאשר
ברגע שבו אני אתחיל לדבר הוא ישר יתחיל לחפש פתרונות, הוא ישר
יכנס לדיון איפה אני טועה ולמה אני לא צודקת , הוא לעולם לא
יצליח להבין שזה בכלל לא משנה מה נכון ומה צריך, מה שישנה זה
מה שיש ואולי מה שבעיקר אין.

"אני מרגישה איך הוא מנסה להוציא  עוד משהו מהפה אבל זה ניתקע
לו בתוכו וכל מה שיוצא זה שריקה שקטה של אויר שמגיע לי לצוור
ומלטף אותי בצורה בקושי מורגשת, הייתי מעדיפה שזה יהיה מורגש
ואולי אפילו אם היד שלו, אולי שיעביר אותה כמו תמיד על השיער
שלי וילטף אותו בעדינות כאילו בהסך דעת, או שאולי בעצם אצלו זה
באמת הסך דעת  ובגלל זה הוא לא מצליח להבין.
אוי למה אנחנו כל כך שונים, כל כך בה לי לצרוח לתוך הלילה בזמן
שהוא עומד מאחורי ובמקום לתפוס אותי לחבק אותי למשוך אותי אליו
, הוא עומד מנסה לחשוב, מתי הוא כבר יבין שלפעמים לא צריך
לחשוב מתי הוא יבין שלפעמים צריך רק לתת חיבוק כדי להעביר מסר
אמיתי ותחושה.

אני מסתובבת לכיוונו, הפרצוף שלו נשאר אותו הדבר, העינים
הירוקות כחולות שלו ממשיכות להביט על הקרקע מבלי לדעת מה לעשות
במצב המביך שאליו הוא ניקלע, השיער המתולתל החום גינגי שלו
מתנופף ברוח חלשה , ואני עומדת ולא מוציאה מילה בדיוק כמוהו,
נו טוב מה אני יכולה לומר לו, מה אני אגיד לו מה אני  מרגישה,
מה אני אגרום לו ליסורי מצפון על זה שהוא היה נחמד לבחורה
בצרה? והיה היחיד שהתחשב ועזר כאשר עף אחד אחר לא הביט לכיוון,
מה אני יכולה לומר לבחור ששכח לזכור את עצמו ברגע מסויים
שוויתר על הכל בשבילי ואני אפילו לא אמרתי לו תודה אז,  בחור
שבקושי הכיר אותי והספיק לו מבט אחד בעינים שלי כדי לחייך
ולפתוח את הלב ולעזור למשהי שהוא בחיים לא ראה, מבלי לבקש כלום
בתמורה.
נו ומה בתמורה אני עשיתי ,  גרמתי לו להרגיש רע, אמרתי לו
דברים שחשבתי שהוא יבין אבל.. ואלי הוא לא ציפה לזה אבל זה היה
חייב להגיע, מה לבחורה אין רגשות, מה בחורה יכולה לעשות כאשר
הנסיך שלה מגיע, האם היא יכולה שלא להרגיש כלפיו כלום, ועוד
כאשר הנסיך הוא נסיך כמוהו.

הוא הרים את הראש והביט בי שוב בעיניים הכל כך יפות שלו, אני
רואה איך הוא חושב להגיד לי את זה, איך הוא חושב להפטר מזו
שאמרה לו עכשיו את המילים הכי מפחידות בעולם, וראתה איך הוא
לרגע מבוהל ואז נירתע ממנה כמו מאש ואז מנסה ללא הצלחה לומר
משהו, נו טוב לכל אחת בעולם יש את החלום הזה שהוא יבוא ויאמר
לה את המילים והיא תחבק אותו ותנשק אותו ותגיד לו אני שלך
לעולמים, אבל כאשר זה לא קורה אז בחורה חייבת לקחת סיכון,
ולפעמים מי שלוקח סיכון מקבל אותו בחזרה בצורה הכי כואבת, ואז
מה זה כבר משנה אם בחור כל שהוא עזר לבחורה כל שהיא במקום כל
שהו כאשר איש לא רצה להביט בבחורה, מה זה משנה אם הוא הגיע כמו
מלאך ומשך אותי משם כאילו הייתי בגהינום עצמו, ואולי באמת שם
הייתי, והנסיך הזה מחזיר אותה למקום שבו היא צריכה להיות, איך
בחורה יכולה לעשות משהו אחר כאשר הוא מסרב למה שהיא כל כך
רצתה, כאשר במקום לומר לה אני כמוך, ולתפוס אותה בחיבוק דוב,
הוא מתרחק צעד לאחור, אם פרצוף שנראה כמו לאחר מחלה קשה.

הוא מנסה להתחיל לדבר כאשר אני מסמנת לו להיות בשקט "אני
מבינה" אני אומרת לו בצליל שקט. ומסתובבת להתחיל ללכת ממתינה
לדימעה שתצא החוצה, הוא מתחיל ללכת אחרי ,נוגע לי ברכות  בכתף,
אני מנסה להמשיך ללכת אבל הרגלים שלי נעצרות כאשר הוא מחבק
אותי מאחור ואני מתמסרת לחיבוק שלו ומקווה שהוא אולי עכשיו
יאמר את שאני רוצה לשמוע, את שהגוף שלי רוצה להרגיש, ואז הוא
מתחיל "לא את לא מבינה" הפחד מתחיל לחלחל בי, אישה מסוגלת לחוש
בתשובות רעות " תראי, תביני," הוא ממשיך ואני מתחילה להבין
מתנתקת בקושי מהחיבוק שלו ומתחילה להתרחק כאשר מבול של דמעות
יוצא מהעיניים שלי.

הוא צועק לכיוון שלי תעצרי כאשר אני בקושי במרחק של שני צעדים
ממנו, אני לא רוצה לעצור אבל הגוף שלי עוצר ומסתובב , אני מבטה
לכיוונו מתוך הדמעות ומחכה לתשובה שלו, הוא מושיט יד מלטפת
לעינים שלי שמתמסרות אליה, ומנקה את הדמעות, "תביני" הוא ממשיך
"אנחנו לעולם לא נוכל להיות.." המשפט נעשה יותר רע מרע בעיני,
התחושה הנוראית עוברת בגוף שלי שמתקשה ממילה למילה, "ביחד כמו
שאת רוצה" הוא מסיים בקושי את המשפט הראשון.
"פשוט אני.." הוא מנסה להוציא משהו מהפה אבל משהו שאני לא
יודעת מה הוא עוצר אותו, הוא לוקח נשימה עמוקה ומנער מעט את
הראש שלו, "מה שאת לא מבינה הוא.." שוב מתחיל במשפט שיגמר רע
מבחינתי, התחושה שלי יודעת את זה יותר מכל דבר אחר. "שאני לא
אוכל לעולם לאהוב אותך כמו שאת אולי אוהבת אותי" הזעם במילה
אולי כמעט ומקפיץ אותי ואני שואלת ללא קול "אבל למה?".

הוא מחבק אותי חיבוק חזק ולוחש לי, "כי אני אוהב.." אני כבר
מחכה לשמוע את השם של החברה הכי טובה שלי והוא ממשיך בזמן שהוא
מחבק אותי כאילו שלא ליפול "גברים" ומשתתק תוך כדי זה שהוא
עוזב אותי.

התחושה הנוראית שהייתה לי מתחלפת בדבר שלא מוכר לי, אני לא
יודעת מה לחשוב ואיך להגיב כאשר הוא שוב מביט לתוך העינים שלי
שכבר לא דומעות ולוחש "אני מצטער" תוך כדי זה שהוא מסתובב
לכיוון הרחוב ומתחיל ללכת לאט לכיוון החשכה שמעלימה אותו
ממני.

אני נתועה במקומי , מחפשת את עצמי , לא מבינה, ולרגע אחד ארוך
ועצוב נושמת לרווחה.