"אוווווווווץ'!?"
יושבים על הנדנדה בחוץ. הסיגריה ביד, והקפה של הבוקר על
הריצפה. מסתכלים על נקודה בחלל, כל אחד והנקודה שלו. יום רגיל
שכזה.
"אתה מכאיב לי, דיי עם הנשיכות," היא אומרת, והוא רק מחייך
בערמומיות. יודע שלא משנה מה הוא יעשה, בעיניה זה הכל
ADORABLE.
וחבל. כי מוקסמות שכזאת ממשהו גורמת למציאות להיראות שונה ממה
שהיא באמת.
יש להם הסכם. כשהאחד צריך את השני, אז השני שם. זה בא לידיי
ביטוי בישיבה ודיבורים סתמיים. היא - שופכת את הלב שלה. הוא -
מעמיד פנים שאיכפת לו.
בנים רק רוצים סקס. בנות רק רוצות לעשות אהבה. ואיפה שהוא
באמצע, הם מתפשרים על מחוייבות במיטה.
היא ביקשה ממנו סיגריה, אבל הוא ידע שיש לה משל עצמה. היא
הוציאה את החפיסה שלה, ושאלה אותו אם לפחות מצית הוא יביא לה.
הוא הביא.
היו פעמים שהיא הייתה שוכבת על המיטה שלה, נצמדת חזק-חזק
לסדינים, ומנסה לחוות שוב אותו בתוכה. את האווירה, שנשארה בין
הסדינים.
והוא. היו פעמים שהוא היה מסתכל למטה, אל הראש שבין רגליו,
ומדמיין שזאת היא, למרות שהוא יודע היא לא עושה "דברים כאלו".
הוא לקח ממנה את החפיסה, והוציא סיגריה אחת לעצמו. והם הרימו
את הקפה, לגמו ממנו, והחזירו אותו למקום, בתיאום מושלם.
הוא נשך לה את היד, והיא צעקה "אווווווץ!?". ריח טבק ריחף לו
באוויר, ונדבק בין שפתותיהם.
הטלפון מצלצל. הוא חייב ללכת. גם היא כבר מאחרת.הם יוצאים.

אחר כך לבד. עם האוויר הקר שבדירה, רק היא שם. והוא אמר שהוא
השאיר את החפיסה על השולחן, אבל על השולחן אין כלום.
"יופי," היא חושבת, "גם אני לא גומרת, וגם זה".
הטלפון מצלצל. היא עונה. זאת חברה. ה"הכי טובה". היא רוצה לדעת
מה קורה, והיא רק שואלת "איך קוראים למשהו שלא מצליח לתת לך
אורגזמה, וגם גונב לך את הסיגריות?"