מדבר לילה ראשון
 

מסביב אש ישבנו,
מסביבנו חושך מוחלט,
יבבת תן ברקע, ואני-שלך.
אני יושבת מצידה הדרום-מזרחי של המדורה,
ואתה בצידה הצפון-מערבי.
רעש השירה בציבור,
זועקת משמחה כמעין אושר מרוחק,
פתאום הרעש חלש ושקט,כמו עימעום של אור רק במיתריי קול.
לפתע קולטת מבט זדוני,וחיוך עם רמז לסוד.
"הופ למיטות" קוראת המדריכה,
ולפנינו יום צעדה ארוך.

מדבר לילה שני


נהר של אושר מציף אותי ומאיים להטביע,
באמתחתי חוויות טריות ומחודשות.
מחכה רק לחזור למדורה ושם למצוא את אותו המבט.
"של נעלייך מעל רגלייך" מתבדחים אנו כאן,
חולצת אני נעליי ונוגעת במדבר,,
הולכת צעד ועוד צעד,
עם כל נגיעה רגלי שוקעת בחול,
אלפי חלקיקים חמימים עוטפים את רגליי הערומות.
השמש שקעה אך עדיין יש אור,
אור חשוך,אור כחול.
פתאום המבט הזדוני שוב חוזר אליי כאן,
מילה אחת פה,מילה אחת שם.
צחוק וקריצה,וגם הלך קטן
פתאום נעלם ,
ואותו רגע לא שב.

מדבר לילה שלישי
 
תשושה רצוצה,
עייפה אך שמחה,
לוגמת לוגמת- מרווה הצמא.
קןראים לי, פונים, איתי מדברים,
אך אני רוצה שקט,עיזבו כבר אותי.
לבדי לבדי יושבת שוקעת בחול,
הרגשת התחלה,
של דבר מה יבוא.
מחפשת מחפשת ותרה עיני,
אחרי אותו רמז שאתמול אבד לי.
לא רואה לא מוצאת, מתייאשת קלות,
איפה חבריי נעלמו כמו בועות.
נופלת ארצה ללא כוחות בשרירים,
עוצמת עיניי,נאנחת קליל.
רוח מדבר מנשבת,עוברת אותי,
ופתאום הנה מתיישב ממולי.
שלום גם שלום ושתיקה ארוכה,
פתאום הנה קלחה לה שיחה ארוכה.
קפה בדואי לעירנות החושים,
ואני והוא ממולי.

מדבר לילה רביעי
 
כוחותיי לי חזרו,איזה פלא הפלא,
כל היום על רגליי והמרץ לא מת.
מדורה מדורה, שחקי נא באש,
שאראה אותו שוב,
לבי יתרגש.
פתאום עיניי חושכות ואינני רואה,
הפתעה הפתעה ורואה אני שוב,
חמקמק כנחש,
משחק בי ושוב.
חיוך ומבט, מבט וחיוך,
שיחה ממשיכה
וגם הסיור.
וצריך כבר לישון כי מחר יום ארוך,
וצריך כבר לפרוש כי הלילה כמו שרוך.
ופתאום שוב מפתיע וגופי מסתובב,
על שפתתי רטיבות,
שטרם ידעתי עד כעת.

מדבר לילה חמישי

חוזרת ושוב סחוטה עירנית,
היום תחת השמש כמעט התעלפתי לי.
אך הנה לילה ירד וחום גופי גם.
מסביב למדורה, תפוח אדמה בידי,
וזרועות חבריי מסביבי.
אך משהו חסר, ומשהו איננו,
לא רואה , או שלא בנמצא,
מתאכזבת.
ומיד זמן אשכבה לאוהלים,
ופתאום מרגישה-בידי אין תזזית,
מסתובבת ומוצאת,
דבר מה שאבד לי, נעלם לי שאת.
הצעה מפתה,מרגשת וקצת מפחידה,
לשבור החוקים איני מעיזה.
אך כאן שיכנוע חיבוק ולטיפה,
ולבי עושה כבר את שאר העבודה.
אז ברחנו הרחק מעין כל רואה,
ואתי בחטף, נישק באין שאיש יראה.
רציתי ללגום ממנו,כפי שרציתי מים ביום.
לגימה לאחר לגימה מבלי להפסיק,
מבלי לעצור.
עד שכולו יהיה בתוכי,
עד שירגיש סיפוק-גרוני היבשושי.
על החול הרותח השתטחנו,
נגיעה פה,נגיעה שם.
טיפת גשם חמימה נובעת מתוך מעלה מצחי,
יורדת לטיול על גבי לחיי,
מתקרבת במהירות לפי,
הנפגש עם פה של אחר,
ועוברת אליו-כמה יפה.
נוטפת מסנטרו על פני הדיונה הרכה,
נספגת בגרגרי החול שלמרגלותיי,
לנצח רוצה להמשיך ללגום.

                              לזכר הטיול שנתי ז"ל.