הרוח הקרירה שהתמזגה עם הטיפות המלוחות וגרגירי החול, הכתה
בפני כאשר ישבתי מול הים וחשבתי עליך,  נזכרתי איך פעם היית
מספר לי דברים כמו: מה תרצה להיות כשתגדל ושבצבא אתה לא מתפשר
על פחות מסיירת מטכ"ל ושבכלל זה קרבי או כלום, נזכרתי שתכננו
שעוד שנה שנתיים שנעבור לגור ביחד ונאמץ כלב פרוותיי ונקרא לו
"שמופ" ושכול בוקר לפני עבודה נוציא אותו לטייל בחוץ אחרי כוס
אקסטרה  לארג' של קפה עם שתים סוכר ואחרי שנסיים ללמוד אתה
מחשבים ואני עיצוב גרפי,נתחתן ונצא לסיבוב מסביב לעולם שיסתיים
ב"דייק- אינד" מדהים בבורה-בורה.

זה היה  עדיין בוקר והגעתי לים עם שמיכה ענקית, פרסתי את
השמיכה הכי קרוב לים כדי שאוכל להרגיש כל פעימה של הים, כדי
שאוכל לשמוע כל רחש שמגיע ממנו.
ישבתי שם וקיוויתי שעכשיו תבוא מאחורי ותכסה את עיני ותגיד
בלחש: "נחשי מי"? ואני אחייך ואשאף את הריח המתוק של הבושם שלך
אוריד את ידיך מעיני ויגיד
לך: " הדבר שהכי חשוב לי עולם".

אני בחיים לא אשכח את הרגע שבו נפגשנו לראשונה, העיניים שלך
הצבע שלהם כמו של הים ביום הכי  שליו שלו, ישר ידעתי שאתה הוא
זה שאני אבלה איתו עד סוף ימי חיי, שתמיד תהיה שלי.
"איזה יופי שיש לנו אחד את השני" אמרת לי .

אני בחיים לא אשכח שקבענו להיפגש בבית שלך "תחכי לי אני אאחר"
, "אני בא עוד עשר דקות "הבטחת.
ישבתי במטבח עם אימא שלך והיא סיפרה לי סיפורים מביכים עליך
-כמה צחקנו, אחרי  חצי שעה שלא הגעת התחלתי לדאוג והיא אמרה
:"הוא מכין לך הפתעה, אבל אל תגלי לו שאמרתי. אני כל-כך שמחה
שהוא פגש אותך , הוא בחיים לא היה מאושר כל-כך" חייכתי אליה
וחשבתי לעצמי שהוא הדבר הכי טוב שקרה לי ושיקרה לי אי פעם.
ויותר מכל אני לא אשכח את הרגע שצלצלו בדלת, "שוב הוא שכח את
המפתח?", אימא שלך קיטרה וקמה לפתוח את הדלת זינקתי אחריה
בשמחה רבה, אבל זה לא היית אתה זה היה גבר גבוה שתווי פניו היו
צעירות אך שיערו האפיר, הוא היה לבוש במדי שוטר...בחיים הכאב
לא יעבור לי, אותה תחושה שהייתה אז נתונה בי גם כעבור שנה.

"גברתי ,הייתה תאונה ובנך נהרג...",הסתכלתי על אימא שלך וחשבתי
שאני מאבדת תחושה שאר דבריו של השוטר נשמעו לי במעורפל. לאחר
מספר ימים הגיע אותו שוטר לבית הוריך והביא לי קופסה קטנה
,ידעתי מה יש בתוכה ועם זאת פחדתי לפתוח אותה...זאת הייתה טבעת
קטנה עם יהלום קטן שהיה חרוט בדופן "תמיד שלך!"
פרצתי בבכי וסירבתי להאמין שאתה כבר לא איתי ושאצטרך לסבול
לאורך החיים בלעדיך,כל דקה הייתה כמו נצח בלעדיך היית כשהיית
בחיים ומה עכשיו? איך אוכל להמשיך?.

ובלי לשים לב, באה לה השקיעה, ואני אותך בחיים לא אשכח אתה
היית הכול בשבילי וספק אם אוכל להתאושש, לפעמים אני עדיין
מרגישה את הריח שלך ואם אני עוצמת עיניים אני עדין מרגישה את
תחושת שפתיך למרות שאני חסרת כל תחושה אחרת, הים הוא הרי כמוך
עכשיו, יפה,שליו ואוהב וצבעו הוא  כצבע עיניך קשה לי להאמין
שאני יוכל לאהוב מישהו כמו שאהבתי אותך, קשה לי להאמין שאי פעם
תחושת הריחוף הזאת תיגמר, הרי עתה אני מרגישה כאילו שאני צעד
אחרי הגוף שלי תמיד ...
"חכה לי אני תיכף באה, אהובי!" לחשתי ונכנסתי לים...