ירון פרח / רמז |
מונחים על שולחן עץ
וערפל סמיך כלוא בשערם.
האדמה לכדה את השדה
שקול נשימותיך מתהלך בו
ובלילה קר, שקט ומהופנט
אני נשבתי שם ברוח.
היא לחשה לי שכששני מבטים נפגשים
הכל פתאום נהיה לחול ומתמוסס,
הרכנתי את ראשי ומגרוני חמקה אוושת עלים.
ירדנו מהצוק במחולות
אל תוך שכרון מעמקים,
אם הם יפלטו את שמי בחלל, רמזת,
אני אמות אתך ביחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|