ראיתי פעם צפרים
פורשות כנף אל ההרים.
תחת כנפן שלום
אפור צבען כבחלום.
תמיד חשבתי שהחיים
זה שדות לבנים.
עיניי פקחתי
שדות אדומים ראיתי.
בשדה אני עומד לבד
דממה באמצע, שביל בצד.
יש יד עלמה
מסדרת אלומה.
שעת הקציר באה
הגיבעולים שווי קומה.
השדות כבר אדומים
רק לוח אבן,אבנים.
אנחנו נשארים מאחור
מרגישים,צבע שחור.
את אמא אדמה
מפריחה את השממה.
לאן אתן עוברות
צפרים שחורות ?
לשדות לבנים
אמהות ובנים.
בלי קול,בחטף חולפות
יודעות הן,ושותקות.
שדה לבן עוד רגע קט
יהפוך אדום,לשחור מעט.
לאן עפות צפרים שחורות?
עמי חלמיש חולון דצמבר 98 |
