איך שניצחת ,
טבעתי באמבט.
איך שהפכת אותי
לילד מעוות.
אני עוד חושב על ימים אחרים ,
עוד זוכר נשכחות.
את שורפת אותי
וזורקת לפח.
ככה סתם
כאילו כלום.
הפכת אותי למעיל מרופט.
איך שדפקת אותי .
איך הפכתי ליצור טיפש,
לאמבה חסרת מודעות עצמית,
לסנדלית אופיטימית חסרת תקנה,
לנוכח יופייך המהמם.
הפכתי לגזיר עיתונים קטן
במגירת האשליות הדגולה.
תייקת אותי בקלסר ,
ונתת לי לחטוף סרטן מהאבק .
את כזאת מותק ,
באמת .
אני הולך הביתה ,
מובס ,
במלחמה הזאת שהיתה אמורה להיות אהבה.
הולך ותולה את עצמי על הקולב ,
מזיל דם על מעיל הפרווה של סבתא.
פרווה סינתטית,
כי היית לי לאהובה סינתטית.