רחוק מהמולדת , על גב מדף ברזל אדם, צועק .
לו יש תוכניות , אישה וילד, ועתיד.
אבל כמו שזה נראה עכשיו המים מסרבים לרדת .
בצורה זמנית, אותו מדף עליו סמך לא עמד במעמסה.
בכפרי ההרגה רחוק מהמולדת ,לא עוברות מוניות , רופא הוא רק
תירוץ , ובטון בלי גג זה מחסה .
למעלה אף אחד לא מזיז שריר  ,
בכיכרות מזיזים הרבה עצמות ,וגופות אפילו יותר .
ילדים קטנים עם שוקו בידיים הם לא בדיוק מה שהם נראים , וגם
אפוד מגן לא מנצח את אהבת האם , בכל העולם , אפילו שם , כי גם
כשמתים חיים נולדים חיים .
אז אותו צועק נופל מהמדף .
לא נורא העולם ההוא ,הזה ,עוד מסתובב ,ולכולם עוד עדיין איכפת
,
ואפוד אחד פחות ,ואישה אחת פחות והילד ,
הבטון כבר לא יעזור , לא מונית ולא רופא ,
גם לא אופיום , גם לא לאמא .
מדפים יש מספיק לכולם , וחיילים ,חיילים בעברית לא חסר,
ויכולנו לחלק צבא לשלוש מדינות , מירוץ חימוש מודרני ,
הרבה מתכת ,הרבה עופרת ,שריון , רגלים , יחידות מיוחדת , אוויר
, מים , אדמה , והמון כוח .
וקצת ממש קצת מלחמה .
ומעט פצועים .
אפילו פחות הרוגים .
אפילו רק אחד .

לזכרו של סגן גיל בדיחי ז"ל שנהרג בעת מילוי תפקידו
במהלך כיבוש רמאללה ע"י ישראל ב 13.3.2002