"זה עוד לא גמור", אמרתי לה,
"זה בסדר", היא אמרה לי-"תשאיר את זה ככה".
"אבל אי אפשר להשאיר את זה ככה, את יודעת כמה דברים חסרים?"
"מה חסר לך?"
"אני יודע? התפתחות? דילמות, אהבה אולי?"
"אתה לא צריך"
"לא צריך אהבה?"
"לא"
"אולי רק עוד כמה מילים?"
"אם לא תפסיק אני עוזבת עכשיו ולא חוזרת" היא כבר התחילה לארוז
את הכנפיים.
"טוב תישארי, אבל רק שתדעי שזה לא גמור"
"מה אתה כותב?"
"כלום"
"אתה מנסה לגמור, נכון? אתה עובד עלי?"
"מה פתאום, את יודעת שלא, את יודעת שמזמן לא גמרתי"
"תן לי לראות...לך תזדיין, שקרן, אני עפה מכאן"
"חכי, אבל זה לא...


מוקדש לכל אלה שגמרתי בלעדיהן