היא פתחה את הטלוויזיה בבוקר, בדיוק התחילו החדשות- בכותרות-
שלושה הרוגים בפיגוע ירי, שתי חוליות מחבלים נתפסו כשניסו
לחדור לשטח ישראל, היתקלות של חיילי צה"ל עם מתפרעים ערבים ליד
חברון.
היא אמרה לעצמה בליבה- "בשביל זה?! בשביל זה עבדתי כל כך קשה
וקרעתי את התחת כל השנים האלה?
הייתי צריכה לוותר על חיי המשפחה שלי בשביל קריירה צבאית ואת
זה אני צריכה לראות ביום הפרישה שלי?

התגייסתי מתוך רצון לשנות משהו. כשכל החברים שלי שהתחררו אני
קיבלתי דרגת סמ"ר, כבר התחלתי לחשוב שאני משנה משהו, אבל ביום
שאני פורשת אני רואה שכלום לא השתנה ושהדברים אפילו יותר
גרועים.

עצוב שאני חושבת ככה, האישה הראשונה שהגיעה לדרגת אל"מ, אחרי
שהשקעתי עולם ומלואו בקריירה הצבאית שלי, אני לא יכולה להסתכל
לבני נוער לפני גיוס בעיניים ולהגיד להם כמה שחשוב שהם יתגייסו
וכמה שזה יתרום להם ולמדינה. אותה מדינה שבגללה אני צריכה ללכת
לפסיכולוג שאני מספרת לו על הטראומות שהמדינה גרמה לי כשאני
הלכתי לבקר נכי צה"ל וישבתי מולם, מנסה לחשוב מה להגיד כשהדבר
היחיד שאני מצליחה להגיד זה איזה ציטוט  של ניטשה שמכל חולשה
באה עוצמה. לדוגמא: אדם בעל עין אחת, יש לו עין חזקה יותר או
למשל אדם עיוור יכול להסתכל לתוכו טוב יותר מאדם שרואה.

אני רכוש של צה"ל תרתי משמע. צה"ל מהווה את המשפחה שלי, המשרד
הוא הבית השני שלי, הכל מסופק מטעם הצבא ואם אני יוצאת מהתלם
אז תמיד יש את מנגנון ההענשה בהיררכיה הצבאית כדי להוות איום.

אני לא משתחררת בלב שלם אבל לא בגלל הדאגה שלי לתפקיד או האהבה
שלי אליו, אלא פשוט אני מפחדת כי אני לא יודעת מה אני אעשה
עכשיו בחיים שלי. אחרי שאני כבר לא אהיה רכוש של צה"ל. אני
הולכת לצאת למסגרת שאני לא מכירה ואני צריכה שוב להסתגל לחיים
חדשים בחברה חדשה.

גם כשלא הייתי חלק מהחברה הזו אני הצלחתי לפשל, יש לי בן ובת
ששונאים אותי, הבן כבר הכריז אצל הקב"ן שהוא פציפיסט, דבר
שכשלעצמו פגע בי אישית וגם בתפקיד שלי שמעמדו התערער אחרי
שהשמועה על זה עברה."

היא כיבתה את הטלוויזיה. בדיוק התחיל השידור החוזר של
"טירונות", היא יצאה מהבית לבסיס בלבוש צבאי בפעם האחרונה,
אחרי שהיא קיבלה את האישור בכתב על הפרישה היא יצאה את הבסיס.

בדיוק ברגע שהיא יצאה הגיחה מכונית צבאית ופגעה בה, לאחר כעשר
דקות קבע רופא צבאי את מותה.

המוות שלה עורר סערה תקשורתית רחנה לאחר שהצבא קיבל החלטה
יוצאת דופן לקבור אותה בבית קברות צבאי לפי בקשת המשפחה על אף
שמאותו יום היא כבר נחשבה כאזרחית מן המניין.
עוד החלטה יוצאת דופן היתה אישור מיוחד שניתן למשפחה לשנות את
הכתוב על מצבתה ל-אדם בא לעולם בקול ונפטר בקול, בא בבכיה
ונפטר בבכיה, בא לעולם לי דעת ונפטר בלי דעת.
(קהלת רבה פה יד)