לילה,
אני עולה על גג ביתי,
הגלל גבוה מאוד,
ושחור מאוד,
שחור כמו החור שנישאר בי אחריי שעזבת,
אני מוריד את בגדיי,
שוכב עירום,
הרוח מלטפת את גופי בעדינות,
מלטפת ונוגעת,
מנסה לפצות על החסר בנגיעות שנישאר אחרי שהוא עזב,
היא מנסה,
ומלטפת,
ומנסה,
אך ללא הצלחה,
אני מצית סיגריה,
מביט בכוכבים ממעל,
חושב על מקומות רחוקים,
חושב אליו,
וכמה שהיה לנו טוב יחד,
ואז הזיכרונות שוטפים,
אני ניזכר בפגישה הראשונה שלנו,
כמה נבוך הוא היה,
כמה נבוך אני הייתי,
ואני זוכר שמיד כשראיתי אותו,
אהבתי אותו,
יומיים אחרי הפגישה שלנו,
בחמש לפנות בבוקר,
השעה המכושפת,
כשהלבנה הקסומה עוד לא הסירה את אצבעותיה הכסופות מהארץ,
והשמש החמה עוד לא ממש הניחה את ידה הלוהטות על האדמה,
זאת השעה שבה שני האחיות הלבנה והשמש הן ביחד פה,
מחובקות,
שלובות,
אוהבות ביחד שולטות,
הוא התקשר אלי,
אמר שהוא לא יכול להפסיק לחשוב עלי,
שאני יפגוש אותו בים,
פגשתי אותו,
ושם על החול הקר מידה הקרות של הירח,
היתה הנשיקה הראשונה שלנו,
מילים לא יתארו זאת,
זה כמו לבקש מהים להגיד מה הוא מרגיש בשעת סערה גדולה,
זה היה נפלא,
קסום,
מלא תשוקה,
היה לי יום הולדת כמה ימים אחרי זה,
הוא הביא לי שרשרת כסף עדינה,
הוא אמר שהוא הביא לי כסף כי זה היסוד שלי,
כי אני חזק ויפה כמו כסף,
האמנתי לו אז,
סיגריה שלישית אני מדליק,
ואז היה יום ההולדת שלו,
ואני נתתי לו את המתנה הכי גדולה שיכולתי לתת לו,
נתתי לו את בתולי,
ממש כאן על הגג הזה,
ואותה רוח ליטפה את שנינו,
אחרי זה נישארנו שנינו חבוקים,
מאושרים,
מרוצים,
אני בא לכאן לפעמים,
מנסה לשחזר את ההרגשה,
יחד עם הרוח הנושבת,
אבל בסוף אני תמיד נשאר לבד,
ובמקום שפתיו השורפות את שפתיי מאהבה,
הסיגריה שלי שורפת את שפתיי,
מזכירה לי שתמיד היה לבד,
ושהרוח המלטפת לא תעזור...