הגיעו, ראו, כבשו והחריבו,
קדושת עמים נחלת אדמה.
על סוס דהרו כשדים והריאו,
להרס עמי, שנאה עקרה.
העיר הקדושה עמדה ברוחנו,
לפני שאחרון ראשינו נקטע.
ורק השטן העומד לפנינו,
גאל נשמות, תשובת נקמה.

עומקי גיהנום נפתחו לעינינו,
צרחו זעקו בחיפוש ישועה.
כצבא נשמות האב הקימינו,
יצאנו כעם למסע הצליבה.
ערים בערו, הושמדו מידינו,
בזזנו, רצחנו, אם ובנה.
והתפללנו בל ירעדו לבותינו,
לפני הזוועה, האימה.

לא ניסלח, כה עמוק הוא חטאינו,
לא יימחה כתם הרע.
לנצח נידונו אנו וילדינו,
להרקב במעי האדמה.
האב החורג נטש מעוזינו,
ניצל שנאתינו, אותנו רימה.
וכששמחנו במות אויבינו,
שמחנו במות הארץ הטובה.