אני מרוח פה על אחת המכוניות וממתין לה כבר שעתיים, אם היא
הבריזה זה הסוף שלה, אני מארגן לה תאונת פגע וברח עם משאית
זבל.
תל אביב, עיר בלי הפסקה, עיר בלי אוויר לנשימה, בלי ארוחות
חמות, רק זבל ושאריות. זו העיר שלי, פה נולדתי ופה, אם ירצה
השם אמות גם בשיבה טובה.
איזה חום, איזה ייאוש, אני יושב פה על גג המכונית, מרוסק
מעייפות והעיניים נראות כמו של המסומם מהרחוב ממול, אולי הקצב
שם לי רעל באוכל? אולי פינטו מנסה להתנקש בחיי? קונספירציות על
קונספירציות ואין במי לבטוח. רק שבוע שעבר הלכתי לבקר את שנצו,
ככה קראו לו. משום מה, שנצו האמין כי הוא ניחן ביכולת מופלאה
לנבא את תנועת המכוניות בכביש (ואכן שרד בהצלחה מספר ניסויים
קליניים בנושא) ופיתח תיאוריה חדשה לגביי 4 מסלולים ויותר,
בעיית חציית הכביש כמעט ונפתרה כליל ושנצו כמעט וקיבל פרס נובל
בנושא, אלא ששנצו שכח פרט חשוב מאוד בתיאורית הכבישים המורחבת,
טעות שעלתה לו בחייו. המודל של שנצו התבסס על המודל האירופאי
שבו בוצע מחקר מסודר בנושא ורמת תאונות הדרכים ירדה בצורה
דרסטית, שנצו שכח לקחת בחשבון שני פרמטרים חשובים שהיוו את
ההבדל הדק בין ישראל לאירופה, בין חיים ומוות - נשים ונשים
שאוחזות בהגה.
הקבר שלו היה טרי, הפרחים כבר מזמן נלקחו לקבר אחר והריח.. טוב
נו, האמת שחוש הריח שלי כהה מעשן המכוניות אבל עדיין היה ריח.
עששת אמר שהחיים פה גרועים מהחיים בזבל ותאמינו לי, לשם אתם לא
רוצים להגיע.
היה אפשר לחשוב שאחרי יותר משנה וחצי כאן ברחוב אצליח להסתגל
לרעש ולמבטים, לאוכל המטונף שאני צריך לסבול וליחס המעודף
שהעוברים ושבים מעניקים לי, במקום זה, כבר שנה שלא עצמתי שניי
עיניים בו זמנית ואני מהלך כמו זומבי ברחוב, פשוט אין פה
מנוחה, אין כנראה מילה כזו בתל אביב, דמעות? הדמעות הפסיקו
לרדת אחרי שהשרב תקף אותנו יום אחד וכמעט מתתי מצמא בגלל
הדמעות שבוזבזו, מאז אני כבר לא בוכה, גם בלוויה של שנצו חסכנו
ככל האפשר, ברחוב שמעתי שמדברים על מיתון וכנראה שבגלל זה אין
מים בברזים. האוכל ממזמן נהפך למותרות, מדי פעם אחד האנשים
הנחמדים מצליח למצוא בפנים הכחושות שלי מן מבט אנושי וזורק לי
איזה שארית של משהוא לאכול, אני בכלל לא נכנס לסיפור של סוף
שבוע כאן בעיר או בעצם, למה לא.
עכשיו סוף שבוע, שתיים בלילה וצופי שוב מאחרת, לא שזה משנה
יותר מדיי הריי גם ככה אין משהוא יותר טוב לעשות מאשר לחכות,
הריי זה לא שהאנשים פה באמת יתנו לי לישון, אם במשך השבוע אני
עוד ישן עם עין אחת עצומה, בסוף השבוע אין בכלל מצב לחשוב על
זה, בכל שניה עלול לעוף בקבוק טועה לכיווני או שאיזה רכב יחליט
להתדרדר לאחור, או שמשהוא יחליט לבדוק אם אני עדיין חיי ולבעוט
בי. בכל מקרה צופי צריכה להגיע ואז נלך לסיבוב בטיילת אחרי
חודשים שנמנענו מלהגיע לשם. בפעם האחרונה שביקרנו בחוף זה היה
לפני 6 חודשים, הצטרפנו אני, צופי, פינטו, שנצו וכתם למדורה
שעשו כמה חברה פה, דווקא היה נחמד, הם שרו עם גיטרה וקיבלנו
אוכל וגם הרגשנו מספיק בטוחים לתפוס שינה של שתי עיניים
סגורות, באמת אושר.
מסתבר שבשנתנו העמוקה לא שמנו לב שהקומזיץ נגמר והגיעה שעת
לילה מאוחרת, לפתע רעש נוראי נשמע וארבעתנו התעוררנו ומולנו
הטרקטור של משמר החופים, כמובן שהרפלקסים שלנו עבדו כשורה וחיש
קל ברחנו מהסיוט הנוראי, רצנו ללא הפסקה במשך 5 דקות ואז
גילינו שכתם איננו. התיאוריה ברחוב גורסת שכתם הפך למלאך וקיבל
כנפיים אבל אף אחד לא ראה אותו עף ברחוב מאז, אז מה הם מחרבשים
לנו בשכל בכלל? ואם הוא כבר הפך למלאך הממזר הזה, מה? אנחנו
כלבים? הוא לא יכל לזרוק איזה מילה טובה, לשלוח קצת אוכל, מים,
משהוא!? אז מאז אני וצופי מסתובבים רק במרכז העיר, שם התיאוריה
של שנצו עוד תופסת והסיכוי לקפד את ראשך עדיין לא כזה מזהיר,
אבל פחות בוהק ממראה הסכינים של טרקטור משמר החופים.

אז כן כן תל אביב, עיר בלי הפסקה, עיר בלי אוויר לנשימה, בלי
ארוחות חמות, רק זבל ושאריות. זו העיר שלי, פה נולדתי ופה, אם
ירצה השם אמות גם בשיבה טובה. הבעיה היא שהשיבה הטובה בדרך כלל
פוסחת עלינו פה, קחו את עששת לדוגמא, כבר בגיל שנה אופנוע פגע
בו ועששת איבד את שיניו מאז הוא תלוי במוצריי חלב שונים ומוצרי
חלב הם יקרים יחסית לחיי הרחוב בתל אביב, לכן עששת היגר לגימל,
בינתיים הבנו שהוא מצא אחלה פינה ליד איזו מעדניה שבה רוסיה
זקנה דואגת לכל צרכיו, נשמע טוב? ובכן בהודעה האחרונה הבנו
שהזקנה נתנה לעששת מוצרי חלב עתירי שומן וכעת עששת מאושפז
במחלקת לב בשל חסימות עורקים ומישהוא טען שרוצים לנפח בו בלון
משום מה, אפשר גם לתת את הדוגמא של הזוג שוורץ וצילי שקבוצת
תאילנדים החליטה שהם ראויים ליותר מסתם חיי רחוב והפכו אותם
למנת שוורץ וצילי מוקפצים ברוטב סצו'אן, וברחוב כבר פתחו סניף
פיס להמר מתי הסכין של וודים השוחט תשיג את פינטו במבצעי גניבת
הבשר שלו, בקיצור שיבה מה שיבה העיקר שצופי תגיע ונלך לשבת
ולצפות בזריחה על שפת הים, מי יודע? אולי הפעם השמש תעלה ואז
באמת נהיה זוג מאושר.

חתולים בת"א.