זהו זה , נמאס לי לרוץ כל הזמן. מאז שאני זוכר את עצמי אני רץ
ותמיד במעגלים. מתי אני אפסיק לרוץ איש לא יודע, והכי גרוע אף
אחד לא אומר לי למה אני רץ או לאן. תמיד אומרים לי שזה חשוב
ודוחפים אותי קדימה.
זו הרגשה רעה - להרגיש שתמיד צופים בך ושמחכים רק לך. כאילו
שבצעד הבא שלך הכל הולך להשתנות. הבעיות ישכחו והכל יהיה טוב.
לפעמים הם (הצופים) מחייכים אלי, לפעמים הם כועסים, אבל לרוב
הם נלחצים.
לפעמים הם כועסים עלי שאני לא רץ מספיק מהר, ולפעמים שאני רץ
מהר מידי. אם תשאלו לדעתי, אני רץ תמיד באותה מהירות. הכי גרוע
הוא, שלאף אחד לא איכפת ממני. אך אחד לא עצר לשאול אותי איך
אני מרגיש.
אז זהו, נגמר, אני עוצר ואני לא מוכן לזוז עד שמישהו יבוא
ויסביר לי למה אני רץ ולמה זה כל כך חשוב. אז אם זה כל כך חשוב
לכם כדאי שתגיעו מהר. אני לא יודע עוד כמה זמן אני אוכל להחזיק
את עצמי על המעקה הזה.
מכתב המחאה של מחוג השניות - רגע לפני ההתאבדות |