חלום רחוק מתגנב
לימים שפויים יותר
שיבואו, שיבואו
וימלאו את החסר.
הסיוט הקרוב מתקרב
אפילו קצת יותר
הם לא יבואו, לא יבואו
כנראה זה לא עוזר.

לחישות קטנות מתחת לפנס
עמום, רחוק, מלטף ונמאס
כבר לדבר על היום ועל אז
והרגע תופס בי, נאחז...

חלום רחוק מתפוגג
לחירות רכה יותר
אם רק ארצה, אז אולי
השמחה תמלא את החסר.
הסיוט הקרוב מתמוגג
ולאט לאט מוותר
על הסדיזם וגם עליי
ומרחף למקום אחר.

דמעות יפות מעל העולם
חדות, קרובות, עם טעם
של מה שאהבתי פעם
משאירות בלבי חותם

ומתייבשות להן לאטן.