יום אחד מישהי אמרה לי בוקר טוב. כוסית מהסרטים אומרת לך בוקר
טוב. אבל היו שתי בעיות: קודם כל זה היה ערב, דבר שני היא אמרה
את זה כקובעת עובדה, לא שיהיה לך בוקר טוב, אלא עכשיו זה בוקר
טוב וזהו. "אבל זה ערב עכשיו" אמרתי לה, "לא נכון" היא אמרה
ונעלמה.
בבוקר למחרת, בדרך למשרד קניתי לי סיגריות בקיוסק וראיתי אותה
מוכרת שם, שאלתי אותה איך קוראים לה והיא אמרה לי שקוראים לה
גלי ושיהיה לי ערב טוב. שאלתי אותה אם היא באמת חושבת שערב
עכשיו, ואיך שאני שואל אותה ננעצו בי כל זוגות העיניים שקנו
בקיוסק. "בסדר", אמרתי, "או קי, אז שיהיה לי ערב טוב, וגם לך
ולכולכם" ויצאתי אל הבוקר.
במשרד פגשתי את רוני, זה שבגד בעצמו עם מישהי אחרת, הוא היה
עסוק בלסדר את התינוק המכוער של תנובה שיעמוד בפוזיציה טובה
בליי אאוט של המודעה. "בוקר", אמרתי לו בחשש...
"בוקר??"
אמרה גלי מהקיוסק, מה זה אמרה, צעקה! הסתובבתי בבת אחת,
שתבינו, מחלקת הקריאטיב במשרד פרסום היא מחלקה סגורה, אין
כניסה לאף אחד חוץ מהעובדים. "מה את עושה כאן?" לחשתי, מבולבל.
רוני הרים את ראשו מהמודעה: "תכיר את נעה, קופירייטרית שתעזור
לך עם התקציב של הבנק, מאד מוכשרת".
נעה או גלי הושיטה את ידה, סירבתי ללחוץ לה יד, נכנסתי למשרד
שלי, טרקתי את הדלת והדלקתי סיגריה. בת זונה, מה היא רוצה ממני
הדפוקה הזאת.
עוד לא הספקתי לחזור לעצמי, וירון, בעל המשרד, זה שאוהב את
עצמו אהבה נכזבת נכנס כרוח סערה: "קודם כל אסור לעשן כאן" הוא
סינן, "ודבר שני, ככה מקבלים עובדת חדשה? אם אתה חושב שהיא
תסכן את המעמד שלך אז אתה טועה, המעמד שלך כבר מסוכן בלאו
הכי!"
"זה לא זה" אמרתי לו "זה בגלל שבוקר עכשיו".
"גמרנו, הוא השתגע לי סופית" אמר ירון ומיד חייך לנועה או גלי
שנכנסה יפה עוד מאתמול ופלטה בוקר טוב כזה לבבי, שהלב שלי צנח
לתחתונים והלב של ירון רקד לעומתה.
"בוקר טוב"? "את בטוחה" שאלתי
"כן מין נימוס כזה, אתה יודע..." היא דפקה את הציניות שלה
ותפסה את השולחן עם הנוף.
אחרי שירון אמר שהוא מקווה שנסתדר, ושאלו זמנים קשים לכל משרדי
הפרסום, ושנתקן אותו אם הוא טועה- הוא יצא מהחדר והשאיר אותי
לבד עם נעה וגלי.
נעה וגלי חייכה חיוך מסתורי: "אז עובדים על הבנק?"
"עובדים על הצורה שלך יחתיכת מנוולת!" התנפלתי עליה בחמת זעם.
"ירון!!" היא זעקה בטירוף.
ירון שלא הספיק או לא רצה להתרחק, פרץ ת'דלת ודקלם את הטקסט
הכל כך מוכר לי בשינויים קלים, מכל מיני משרדי פרסום בשינויים
קלים: "קח את הכישרון הגדול שלך ועוף איתו מכאן..."
אז עפתי דרך החלון עם הנוף שנעה וגלי תפסה לי, ישר לורד, זאת
מהמשרד המתחרה שקבעתי אתה ראיון עבודה לפני יומיים.
בדרך עוד הספקתי להגיד צהרים טובים למשה השרת, "צהרים טובים"
החזיר לי משה.
"צהרים טובים" אמרתי לסבטלנה המזכירה של המשרד המתחרה
"צהרים טובים יוד, ורד כבר מחכה לך"
(עם כל צהרים טובים התאוששתי יותר ויותר) נכנסתי לורד שופע
ביטחון עצמי, ידעתי שאני אוכל את הראיון הזה. כי צהריים טובים.

"לילה טוב" אמרה לי ורד נועה וגלי, ובאמת כמו לילה, נהיה לי
חושך בעיניים.
הסתכלתי עליה מבעד לחושך שבעיניים, איבדתי את תחושת הכיוון,
ואיבוד תחושת הכיוון הפך לתחושת איבוד כיוון.
וכשאיבוד תחושת הזמן הפכה לתחושת איבוד זמן, נזכרתי...

היא הייתה בלי שם, היא הייתה בלי זמן, אבל היא הייתה היא.
וגם אני הייתי בלי שם, וגם אני הייתי בלי זמן. אבל אני הייתי
אני.