הוא שכב שם, בודד. עיוור.
הוא לא ידע את מקומו בעולם,
הוא היה רק בן פחות משבוע, למה שידע?
הוא היה מפוחד, מסכן.
זועק לעזרה, זועק לאמו שנעלמה.
הוא היה שם, על שביל הגישה.
מנסה לעמוד, אך נופל חזרה.
הוא לא הבין, איך קרה, שהוא יצא, לעולם כה נורא.
לעולם של נטישות, לעולם של חרדה.
לעולם של מלחמות, לעולם ללא מחילה.
הוא רצה הביתה, לאמא.
הוא רצה לעצור את העולם, לנוח.
ואז היא הגיעה, היצור הראשון שהוא ראה בחייו.
אימו האהובה, חזרה אליו.
תפסה אותו בפיה, ולקחה אותו חזרה,
לחלל שבין המדרגות לרצפה.
לקחה אותו הביתה.