לא אכפת לי אם דמעות יגרו ממך עד סוף ימייך.
לפעמים הים צריך שוב להתמלאות.
על ידי אותו אדם שגאה וסער,
ששרטון לבו ניפץ את ספינת החלומות של השאר.

וקרעת על החוף, כלה ברכות,
ודמעת ודיממת על ימי מנוחות,
ובאופק שטה לה סירת משוט,
כל כך קרוב ועדיין כל כך רחוק...
בדרכה אל שוכרה של שירת הסירנות,
מצליפה בה נחשול של לעג וצחוק.

והעיוור שבך, שורפות עיניו.
והנכה שבך, עייפים איבריו.
והחירש שבך, משמיע צליליו.
והטיפש שבך, חושב שעזב.

רק אתה, נשאר נעלב,
לא מרגיש עולמך שקרס וחרב.
והיא, שהייתה חוף מבטחייך,
לא תזכור עוד כיצד אהבה,
את אותו יורד ים, השודד, הגנב.