היא נכנסה בגלל שפתחתי את הדלת. אפשר לחשוב שהייתה לי ברירה,
שנים חיכיתי לדפיקה הזו, מין  נקישות כאלה  שאומרות לדלת- מה
את עושה כאן? דלת טורדנית שסתם עומדת לה בינה לביני.
מה את עושה כאן? אמרתי לה, לא לדלת, לה. את הדלת כבר סגרתי
אחריה. אני אוהבת אותך היא אמרה לי. הלב שלי הרגיש כמו נקישות
כאלה שאומרות לו- מה אתה עושה כאן? לב טורדני שעומד בינה
לביני, כמובן שהלב שלי נפתח.
גם כשהשדיים שלה הציצו מבעד לשמיכה, והמבט החולמני שלה ליטף
אותי, גם כשהמגע הממגנט של פיה שאב אותי אל מעבר לחדר הזה,
מעבר למדינה המזויינת הזו. גם שם כשפגשתי חייזר בלונדיני אוכל
פאלאפל בטריבונה של החללית ליד הבסטה של האבטיחים של ציון, גם
כשהחייזר שאל אותי מה אני עושה כאן ועניתי לו: מתנשק. גם אז לא
הבנתי מה היא עושה כאן. לפני 10 שנים היא הלכה, טרקה את הדלת
ונעלמה.
מאז, הדלת היא החברה הכי טובה שלי, אפילו הזמנתי נגר שיסדר את
החריקה בכניסה אל הלב, אה כן, גם מנעולן.
והנה היא באה לה כאילו אין לי יחסים של 10 שנים עם הדלת,
מחליקה אל תוך החיים שלי בלי ששום דבר יזיז לה (חרא של עבודה
עשה המנעולן הזה) אבל מה היא עושה כאן?
בלילה, אחרי שהיא נרדמה, ונשימות קצובות בישמו את החדר בהבל
פיה- קמתי בשקט בשקט, פתחתי דפי זהב והתקשרתי אל המנעולן לצרוח
עליו שהוא עשה חרא של עבודה עם הלב. ושיבוא מיד לסדר את
המנעול. כשהיא עדיין בפנים.