אור גת / שגרה |
התרגלתי לקרבה שלך.
לילהלילהלילה שוכבים
גבאלגבאלגב.
קולות המזגן הם
שיר הערש שלנו
ובשניות שלפני ההירדמות
אני מנסה לנחש
על מה אתה חושב.
בוא נניח, שכל זה
יכול להיקרא
"שגרה".
אז למה בדממה
שבין נשימותיך הקצובות,
אני חושבת על אלתרמן
ועל
הדממה שבין פעימות לבו
ששייכת לה.
ובשניות האלו, בחור השחור הזה
שבין ערות לשינה,
אני תוהה
כיצד בעולם כזה,
שנכתבו בו דברים שכאלו,
ניתן לישון
גבאלגב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|