אני קם בבוקר לא יכול לזוז.אני מרגיש כאילו הריאות מתמלאות
עמבה ובתוכה שוחים דגי ברבוניה. אני חושב לעצמי אחח שוב התקפת
ניקוטין.
הולך ,מקיא , שותה איזה קפה , מתקשר לחברה שלי
אני:מה המצב ?
נעמה:בסדר ממי מה איתך?
אני:הפסקתי לעשן.
נעמה:כל הכבוד אבל אתה בטוח שזה רעיון טוב בתקופה של
הבגרויות?
אני:זה נשמע כאילו את לא רוצה שאני אפסיק.
נעמה:טוב , מה שתגיד
אני:איפה את?
נעמה:בדרך להופעה של הצופים.
אני:בהצלחה בובה.
נעמה:תודה שמופי.
אני:אכלת משהו?
נעמה:לא ממש
אני:למה?
נעמה:לא הספקתי
אני:אההה ,כדאי שתספיקי לאכול משהו לפני ההופעה.
נעמה:אם יהיה לי זמן. טוב תשמע אני צריכה לזוז ,אני שמחה וגאה
בך שהפסקת לעשן ביי בובי אני אתקשר אח"כ אני אוהבת אותך.
אני:גם אני אוהב אותך מותק ביי.
אחרי זה אני הולך לחדר פותח את המגירה מוציא את המאפרה ואת
הקופסא ,מחליט עם איזה מצית להדליק הפעם.מחליט. מסיים סיגריה.
הולך לשירותים, מקיא, הפעם זה עם דם.
אני שונא התקפות ניקוטין על הבוקר.
את חברה שלי אני דווקא אוהב.