|
כרונוס אוכל ילדיו
סורס וזרעו נשפך אל הים
ומאז הוא חוזר אלינו
עם הגלים
מזריק לתוכנו געגועים
כרוניים אל מה שאין
נוקם בנו יחד עם תנטוס
את הכמיהות למה
שהיה יכול להיות ולמה שלא יהיה. |
|
לפעמים אני תוהה
למה לא מאשרים
לי יותר את
הסלוגנים.
אח"כ אני נזכר
שכבר חצי שנה לא
כתבתי סלוגן.
ואז אני שוב
תוהה למה לא
מאשרים לי יותר
את הסלוגנים.
וחוזר חלילה.
ץ סופית
והאלצהיימר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.