|
כוססת ציפורניים וצובעת אותם בעט
היא לא יודעת מה היא תעשה כעת
מחייכים אליה עם מבט של נחמה
אף אחד לא רוצה להיות במקומה
המוות בא בהפרש של שנים
פעם היא פרחה כמו שושנים
היא איבדה אנשים של קשר דם
היא תוהה אם אלוהים הוא אדם.
היא נשארה איתו והוא הכיר אחרת
רק אז אנשים נזכרים לבכות
התאבדות - בזה אני לא בוחרת
אני כבר אדע מתי לנחות.
היא לבד ועוד לא מבינה את הכאב
אנשים מבקרים, בוכים איתה
מבקשים להוציא את הדברים שבלב
לובשים שחור כי בוצעה הנחיתה.
סמדר, יקירה -
אני משתתפת בצערך. |
|
|
אבא, לא נראה לי
שישכחו לך את זה
שהיית ערומקו.
אפרוח ורוד,
בשיחה עם
אבא'שלו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.