[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עפר איילים
/
ביקור הטכנאי

"מה הבעיה שלה בדיוק"?

"לא יודעת, היא עשתה מן רעש כזה משונה, אז כיביתי והזמנתי
טכנאי..."

ואיזה טכנאי הם שלחו לי.  
מישהו שם ידע מה הופעה כזו עושה לי?  ושלח אותו בכוונה?
תשלטי בעצמך הזהרתי את עצמי, את אשת איש ואימא לילדים.  את לא
אמורה לחשוב ככה. בכלל בכלל לא.

הנחיתי אותו לפינת הכביסה.  "תשתה משהו?"
"לא תודה, רק יצאתי מהבית." הוא מתכופף לעבר המכונה, מדליק,
מכבה מהר. "אני צריך שתי קערות, וכמה סמרטוטים, ישפכו כאן הרבה
מים".
הגשתי לו, עיני בגב הרחב והמוצק, בזרועות השריריות, השחומות
שטי-שירט חתוך גילה את רובן.  זה לא שיזוף, הצצתי לו. כל כולו
שחום כזה.  תימני.  לפי ניגון הדיבור, החית והעין.
הוא לא צעיר - חוטי כסף שזורים בשערו הקצר ופניו השחומות
צרובות שמש, מחורצות בעדינות סביב עיניו.  
הוא בטח עושה כושר. איזה כתפיים יש לו!  
ג'ינס הדוק לופת אחוריים קטנים, מוצקים.  גם שם הוא כזה שחום?
ומוצק? ו...

"ביקשתי גם מגב!" הוא הגביר את קולו, תולש אותי מעולם הדמיון,
הפעם עיניו בעיני, מבטו תוהה למה אני לא עונה.
"ממש מעליך".

הוא פתח את המכונה ואשד של מי סבון נשפך ממנה.  בתנועות
מורגלות הוא כיוון את המיים לפתח הניקוז, העביר את הכבסים
הרטובים לקערות ואותן למטבח, סיבב את המכונה והתחיל לפתוח
ברגים.
מראה פניו המחוטבים נשאר טבוע בעיני.  לחיים שחומות, גבוהות,
עיניים שחורות כהות בוהקות בזיק ממזרי, שיניים לבנות לבנות,
שפתיים מעוקלות משהו, מעוצבות ביד אומן...

הבזק של איברי אדם משתלבים בשחור לבן חלף במוחי.  זרועות
שחומות, שריריות אוחזות במתניים בהירות, מרימות גוף נשי עירום
לחלוטין בקלילות מדהימה...
אותות חשמליים זרמו בזימזום במורד גבי, מריצים מסרים מסעירים
למוקדי ריגוש, פי יבש, החמימות הזו למטה...

אף אחד לא אמור להגיע הביתה עכשיו, את הדלת נעלתי מאחורינו איך
שהוא נכנס... מה כבר יכול לקרות? הדיאפרגמה בפנים, קצף קוטל יש
במגירה ליד המיטה... שווה לנסות. לפי המראה שלו, אני בטח לא
הראשונה.

הטרייניג הדהוי והרפוי בו הייתי לבושה אולי לא מהווה מראה מרגש
במיוחד, אפילו על גוף דשן כשלי, אבל אני מרגישה בתוכו סקסית
כמו אני-לא-יודעת-מה. המגע האקראי של הבד החמים בקימורי הגוף,
הניגוד בין ההופעה החיצונית הנבולה משהו למוצקות האיברים
שמתחתיו...
בחדר השינה סילקתי במהירות את התחתונים, נכנסת בחזרה למכנסי
הטרייניג, מרגישה עוד יותר עירומה בתוכם, אחורי נרעדים עם כל
צעד, הבד הרפוי מלטף, פעם כאן, פעם שם...  אם לא יקרה כלום,
הוא אפילו לא ידע.

"אתה בטוח שאתה לא רוצה לשתות משהו?  מה קרה לה?"
עמדתי מאחוריו, אולי קרוב מדי, התכניות רק מחזקות את הריגוש.
ואת התעוזה.
"המשאבה הלכה." הוא היה עסוק מדי במכונה ולא שם לב כשהתרומם עד
כמה אני קרובה. גופו נחבט בגופי.
"סליחה."
"זה בסדר"  בקושי הצלחתי להשמיע, לא ממהרת להתרחק.
הוא מתחיל להבין.  גופו חזר ונצמד לגופי בזהירות משהו, כשואל.
המגע של אחוריו בקדמת גופי, דרך הג'ינס והטרייניג, של גבו
בחזי, גם כאן דרך שני האריגים, והידיעה של מה שהולך לקרות
הציתו בגופי סערה משתוללת.  נצמדתי אליו בכל גופי, לכל ארכי,
נשימתי לוחשת צועקת באזניו "כן, קח אותי, עכשיו!"
הוא הבין.
הוא הסתובב אלי, מתרחק עד כמה שפינת הכביסה הצפופה איפשרה,
מתיר את חגורת הג'ינס בתנועות חפוזות, פותח כפתור ורוכסן,
עיניו בעיני...
לא רציתי לראות יותר, רק להרגיש, ומהר.
הסתובבתי לעבר המכונה, נשענת משהו עליה, אחורי מופנים אליו,
כולי ציפיה.  
שמעתי אותו מתנשף מאחורי, מתקרב, ידיו הכהות אחזו במתני,
אצבעותיו תרות דרך הטרייניג אחרי גומי התחתונים שאינם, מפשילות
את המכנס בתנועה מהירה, נשימתו נעצרת בחטף למראה עיניו, וכבר
אברו הדרוך מגשש בהתרגשות אל אחורי המתוחים, מובל ליעדו
בתנועות האגן בלבד, ידיו אוחזות במתני בעוצמה מפחידה, חץ שלוח
מפלס את דרכו בכוח בין רקמות לחות, קצת מושך פנימה את מה שעוד
לא היה לגמרי מוכן, דורס בדחיפות וממלא את גופי.
תלתלי שיער סבוך, בטן שטוחה וירכיים מוצקים נצמדים לאחורי...
ריגוש בעוצמות לא מוכרות אחז בגופי.  המגע הקר של מכונת
הכביסה, מכנסי הטרייניג שלי והג'ינס שלו אסופים למרגלותינו,
הגבר השחום הזה, שאפילו את שמו לא ידעתי, כאן בביתי, בפינת
הכביסה, נצמד לגופי הבהיר, ככה...
הנה זה בא... שידחוף שידחוף, עוד...  בואאאאאאאאא!!!
הוא נשאר נעוץ בתוכי כשגופי מתכווץ ונרעד, עוד ועוד, לופת
וסוחט...
הוא המתין בסבלנות, למרות שאברו המרוגש והמתוח המשיך לקפץ
בתנועות קטנות בתוכי וגופו שואף לחזור ולנוע.
הצמדתי עוד את רגלי, רומזת לו שלא יזוז עדיין, הדי התכווצויות
הולכים ונחלשים אוחזים בגופי, שמחים למצוא על מה להתלפף.
והוא לא זז, למעט הריטוטים הקטנים שלו בתוכי.  מחזיק איכשהו את
גופו צמוד לגבי ואחורי... איזו שליטה עצמית!
והנה זה בא עוד פעם. לא פחות חזק.  הוא יחזיק מעמד?
התחלתי להניע את גופי, מזמינה המשך, והוא נענה בהתלהבות יתרה,
דש וכותש בי, ממהר עכשיו ליעדו הפרטי, נשימותיו הולכות
וניחרות, ידיו מושכות אליו את מתני, קדמת גופו נחבטת בגופי,
יותר מהר, יותר חזק, עוד פעם, והנה הוא נאנק, נצמד אלי בכוח
רב, מועך את אחורי, ואני מרגישה אותו מתיז בתוכי, גופו מזדעזע
עוד ועוד...
הוא נשאר צמוד לגופי, לוחץ אותי אל מכונת הכביסה הפתוחה,
שיפולי בטני מונחים ממש על קו המכסה, נלחצים, מושטחים אל פס
האמייל הלבן.  גם זה נעים.  אני לוחצת את גופי עוד, ממקדת את
התחושות בנקודת המפגש הלחוצה, בקרירות המתכתית...  
בתנועות קטנות וקצביות אני לוקחת את עצמי לעוד זעזוע, גופו
מצטרף לקצב, דוחק אותי לסירוגין בנגיעות תומכות, אברו המרוקן
עדיין בתוכי, אני יכולה לדמיין את אחורי הבהירים לחוצים אל
הגוף השחום והמוצק... את האיבר הכהה שהולך ותופח שוב בתוכי,
ממלא, מותח, נסוג משהו וחוזר ונוגח אותי, בפנים ולעבר האמייל
הלבן, גופי מוטס למרומים ומתפרק באחת לאלפי רסיסים שמרחפים אט
אט בחזרה למטה, נאספים ובונים אותי בחרישיות מחדש...

"יש לך שלושה חודשים אחריות, גברת... גברת?" נוערתי באכזריות
ממחוזות דמיוני, גופי עדיין מרוגש, ממתין לרגע בו תיסגר הדלת
מאחוריו, ואוכל להילחץ עירומה אל דופן האמאיל הלבנה והקרירה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לכו תזדיינו



הכוונה האמיתית
של אלוהים
מאחורי המשפט
"פרו ורבו"


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/6/02 13:03
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עפר איילים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה