"...היי אמא ואבא.
אתם לא תראו אותי יותר, אני כבר לא איתכם,
כי אין לי מה לעשות במקום המגעיל הזה,
אני נורא בודד, אף אחד לא שואל מה שלומי, איך אני מרגיש,
בגלל זה הלכתי, אני רוצה קצת זמן לעצמי.
אתם כל הזמן תלוים רק בי ונמאס לי מזה!
את יכולים לחיות בלעדי, אני סתם משהו שתקוע לכם בחיים כדי
שיעשה את כל הדברים שלכם בשבילכם!
אני פשוט רוצה להיות לבד אתם לא מבינים?
נמאס לי כבר לחיות לפי החוקים שלכם! לי יש את החוקים שלי!
אני רוצה שתגידו לדנה שאני נורא אוהב אותה ושאני תמיד אחשוב
עלייה.
פעם בשנה תבואו לבקר אותי אוקיי?
אריאל..."
(אריאל קדם - מכתב התאבדות 24/11/2002) |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.