אתם מכירים את האנשים האלה שאתם חושבים שאף פעם, אבל אף פעם לא
יפגעו בכם ואז פתאום ביום אחד זה בא עליכם בבום כזה ענקי שאתם
פשוט נחנקים מרוב תדהמה? אני חושבת שכולם מכירים את הטיפוס
הזה, כי בעצם אפשר לומר שלכל אחד יש לפחות עשרה אנשים כאלה
בחיים שלו. אצלי יש אולי שלושה כאלה שהם לא. בעצם, מהיום
שניים. אני לא חושבת שיש צורך לפרט ולהרחיב בנושא של
"כמה-זה-כואב-לגלות-שמישהו-שאתה-הכי-אוהב-וסומך-עליו-בעולם-בגד-בך-ושיקר-לך"
כי כולם יודעים איך זה. כולם חוץ מילדים בני חמש אולי (איך
הייתי רוצה להיות בת חמש). זה פשוט מדהים איך כל פעם מחדש זה
קורה, שוב ושוב כמו איזה מתקן של לונה פארק. אתה מכיר מישהו,
אוהב אותו עד מוות, מוכן לתת לו את כל כולך, והוא פשוט יורק לך
בפרצוף... כמה מפתיע... האמת שאם שמים רגע את הציניות בצד,
למרות שזה דבר שכל הזמן קורה, אף פעם אי אפשר לחזות אותו מראש.
אתה, בתמימותך הרבה סומך על הבנאדם וחושב שהוא רוצה בשבילך את
הכי טוב שיש, אבל ברגע שאתה מתחיל לרוץ קצת לבד הוא ישר שם לך
רגל... האמת שזה דיי מוזר בגלל שאם מישהו אוהב אותך אז הוא
אמור לרצות את הכי טוב בשבילך נכון? אז או שהוא בכלל לא אוהב
אותי, או יותר נכון אהב אותי, או ש... או שלא יודעת מה! או
שהוא אגואיסט מסריח ואנוכי והאמת שברגעים כאלו זה ממש מה שאני
רוצה לחשוב.
אז בואו ננתח ביחד את המצב הקיים: דמייני לעצמך שאת פוגשת
מישהו, נחמד, לא משהו סטייל דודי בלסר אבל נראה אחד סבבה כזה
שאפשר להעביר איתו שיחות עמוקות עד השעות הקטנות של הלילה או
אפילו איזה נשיקה או שתיים. את לא חושבת עליו יותר מדי בתור
איזה משהו ששווה להתחיל איתו קטע, אבל חברה שלך היא במקרה
ידידה שלו, וברוב התחשבותה הכנה (באמת כנה!) במצב העגום שלך
שמתחיל להראות סימנים של יובש בשפתיים כבר חצי שנה בערך, היא
מחליטה לשדך ביניכם. ואת, למה שיהיה לך אכפת? כבר סיכמנו שהוא
לא איזה רוק סטאר, אבל הוא מנגן בהרכב משלו, זה גם בסדר. אז את
הולכת על זה, מה כבר יש לך להפסיד? אז זהו שיש.
עכשיו אתה, דמיין לעצמך את המצב הבא: אתה פוגש מישהי, לא איזה
סנדי בר או משהו כזה, אבל נראית בסדר. בוא נגיד שאתה אפילו
חושב שהיא יפה. יודע מה? בוא נגיד אפילו שרוצים לשדך לך אותה
כי במקרה היא חברה מאד טובה של ידידה שלך. ואתה, ברור שאתה לא
מתנגד כי מה כבר יש לך להפסיד? גם הצירים שלך מתחילים כבר
לחרוק, אז יאללה הולכים על זה. אתה לא הכי מכיר אותה בעולם,
אבל היא נראית לך נחמדה ואתה מתחיל להראות סימנים של התחלה של
קשר חדש והיא, גם היא מתחילה סוף סוף לחייך אז למה לא?
בדרך כלל, בסיפורים המאוד צפויים הבן מחליט בסוף שהוא לא רוצה
ושובר את ליבה של הילדה השברירית לחתיכות קטנות קטנות שאחרי זה
מישהו בא ומרכיב מהן פאזל. אבל כפי שאנו למדים ילדים, החיים
אינם צפויים לחלוטין והם מלאי הפתעות. כל יום מגלים משהו חדש.
עכשיו דמיין לעצמך שיש לך ידידה ממש טובה. היא מחשיבה אותך כמו
אח שלה אבל אתה... האמת שלא ברור מה אתה. מצד אחד, גם היא כמו
אחותך, מצד שני יש לך פנטזיות עליה שכבר הרבה זמן אתה מת
להגשים ומדי פעם אתה אפילו שולח רמזים עסיסיים לחלל האוויר של
החדר שלה. והיא, היא גם לא יודעת מה אתה בדיוק רוצה ממנה, אבל
האמת שזה גם לא ממש משנה לה כי אתה כמו אח שלה והיא לא ממש בעד
גילוי עריות. בכל אופן, נמשיך בקו הזה ונגיד שיש לך גם חבר ממש
טוב, יודע מה, בוא נגיד הכי טוב והוא במקרה יוצא עם הידידה
הזאת שלך. כמה תמוה... אבל אתה, או שאתה מקנא, או שאתה סתם
רכושני, אבל בכל מקרה אתה מחליט לשחק אותה זה ששולט להם בקשר,
יענו אלוהים של הסיפור, זאוס מלך האלים אם תרצה, ניתן לך קרדיט
(אפילו שלא מגיע לך). בקיצור, אתה מחליט לנקוט בשיטה הישנה של
הלכלוכים, יודע מה, ניתן לך עוד קצת קרדיט, אתה אפילו עושה את
זה בצורה דיי מתוחכמת. לכלוך פה, לכלוך שם, מידי פעם זורק לחבר
שלך איזה "אתם לא מתאימים" נחמד כזה ולידידה שלך איזה "הוא סתם
משחק אותה" כזה. וזה עובד. זה עובד לך בדיוק לפי התכנית וכמו
שרצית. אתה ממשיך לשקר ולהסתכל מהצד איך אתה הורס ושומר את כל
אחד מהם לעצמך בקופסא קטנה ונהנה. ואתה יודע שהיא רוצה אותו,
אבל אתה בכל זאת ממשיך. למה? תן יד חופשית לדמיון, לי אין
מושג.
והם שניהם, חושבים שאתה מהאנשים האלה שבחיים לא יפגעו בהם
(וכאן הקטע הצפוי של הסיפור), אבל אתה מסוג האנשים ההם שהזכרנו
בהתחלה. אז לא נורא, כי אתה באמת חושב שהיא לא רואה והוא לא
רואה. אבל היא כן רואה. וכאן הקטע בסיפור שהלב שלה נשבר לאלף
חתיכות קטנות קטנות. לא, לא בגלל החבר שאולי יכול היה להיות לה
(למרות שגם זה דיי עצוב לה), לא בגלל האביר על הסוס הלבן.
בגללך, בגלל האח שלה. ואתה, עדיין חושב שהיא לא רואה, ממשיך
לשחק במשחקים מפגרים של "אני לטובתך", אבל היא לא מסוג האנשים
שאוהבים ששומרים אותם בתוך קופסא.