שוב אני נפגש עם המסך הלבן
במעבד, בתמלילים, במילים, בקצה השולחן
מגרד את עצמי בגב וחושב שמיים
מתיישב ועומד, מתיישב ולוחש
שעכשיו עבר כבר בינתיים.

אז מה יש לי כבר להגיד לעולם הזה, מעבר למה שאמרתי
אז במה יש לי כבר לחדש לעולם הזה, אם אמרתי, אמרתי
אז מה אם פרחים פורחים, אז מה אם נשים יפות
אז מה אם בכלל שוה להגיד, שאמרתי.
נו בכל זאת.

כבר נואשתי מלראות את המסך הלבן
המעבד תמלילים למילים ארוכות כה, כל הזמן
כבר לא מגרד לי, כבר לא חושב שמיים
אני עכשיו שוכב וחרש לוחש לך
שעכשיו כבר עבר בינתיים.

אז מה יש לי כבר להגיד בעולם הזה, מעבר למה שאמרתי
מה יש לי כבר לחדש לעולם הזה, כשאמרתי אמרת לי
שפרחים פורחים מחדש, כשאומרות נשים יפות
אז זה די שוה להקשיב, אמרת לי.
נו בכל זאת.