האור האדום שמעל הדלתות האוטומטיות נעלם לשניה רק על מנת להיות
מוחלף בדלתות שנפתחו מעצמן,
השומר בירך אותי לשלום וחווית קנייה מהנה.

תמיד הייתי ילד פוטנציאל כלומר אחד מאלה שתמיד באספות הורים
היו אומרים להוריו שיש לו פוטנציאל בלתי מנוצל, ואולי  בגלל זה
תמיד הייתי שאנן לגבי עצמי בגלל זה, תמיד ידעתי שלמרות שיש
לרוני פינקלשטיין את הציונים הכי טובים בכתה הוא כבר ניצל את
הפוטנציאל שלו הוא היה פתיל שרוף ,ואני פתיל שמחכה לגפרור
שלו.

בכל מקרה, המשכתי ללכת בתוך הקניון די זכור שהייתי חסר מעש.
כלומר הלכתי לקניון  בלי מטרה מסוימת, למען האמת גם בקניון לא
ממש היתה לי מטרה מסוימת ז"א מלבד ללכת במעגלים עד שאמצע
תעסוקה .

חיפוש התעסוקה לא הלך כ"כ טוב, כבר הספקתי לבקר בשלוש חנויות
תקליטים, סופר מרקט אחד, ולמרות זאת תעסוקה, לא ממש היתה לי.

עשיתי מה שכל בעל פוטנציאל היה עושה והמשכתי להתהלך בקניון
בנחישות מהולה בתקווה.
תקוותי נענתה משום מקום הגיע משהו מרגש, טוב אולי לא מרגש, אבל
קרה משהו שהיה שיפור ניכר לעומת אחר הצוהריים הזה.

זקנה שיצאה מ "הום לי הכל דולר" צעקה עליי בקול שבור בעל
טונאציה פולנית לשרוך את שרוכי.
הנהנתי לעברה והמשכתי בדרכי.

תמיד מדברים ,בכל מיני סדרות אמריקאיות,  על סימנים ששולח לך
אלוהים לפני שאתה מת, כל מיני ציפורים בורחות ענפים רועדים,
אזהרות מגורמים שבד"כ לא היו מזהירים אותך וכו'.
זה היה הסימן שלי, זקנה פולנית שקונה בהום לי הכל בדולר.

הייתי בקומה הרביעית שמוחי הודיע לי שמשהו לא בסדר.
לקח למוח שלי כמה שניות בדיוק לתפוס מה קרה אבל לאחר כמה
השניות די הוא הצליח להסיק כמה מסקנות די חכמות לדעתי:
1)להקשיב לזקנות פולניות שיוצאות מהום לי הכל בדולר.
2)הרגליים שלי לא על הרצפה.
3)הרצפה מתקרבת במהירות די גבוהה.

את הדו"ח המפורט הזה כבר קיבלתי בתוך חדר דחוס עם שטיחים
אפורים מקיר לקיר שבו היו ספסלים אנשים, פקידה משועממת שישבה
על שולחן פורמייקה ומאחוריה מגירות שעליהן צוינו אותיות "א-ו"
"ז-י" ודלת אפורה עם סימון של כביש חד סטרי.

האנשים היו כולם ישראלים, היה בחור אחד די צעיר עם כיפה סרוגה
שפם ומשקפיים, אישה אחת כבת 40 בחליפה אדומה שהביטה בכפייתיות
על השעון שלה כל בערך 4 שניות תוך כדי תיפוף חסר מנוח על הרצפה
האפורה בעזרת רגליה.

אחד מהישובים, איש מתקרח כבן 30 לבוש מעיל עור ומעשן סיגריה,
על הספסלים המליץ לי בנועם לקחת מס' מהגלגלת הגדולה.
לקחתי את המס' 6589784213.
היה לי עוד קצת זמן לחכות, הצג הקטן מעל הפקידה הורה שהבא בתור
הוא 658975467.
האנשים מתו בצורה די מעניינת בסך הכל, הבחור עם מעיל העור מת
בתאונת אופנוע, היתה שם איזו אחת שהתאבדה, וגם אחד שנפל לתוך
מכונה לאבקת מרק ירקות צרפתי.

בדיוק התחלתי לדבר עם פריקית אחת שמתה מנפילה על הניטים שלה
כאשר קול עייף הכריז "מס' 6589784213 בוא בבקשה".

הפקידה הוציאה מהמגירה של "ל-נ" קלסר קרטון כזה שכתוב היה עליו
"מיכאל מנדלבאום".
רפרפה בו.
נתנה בי מבט צולב ולבסוף הוסיפה כמה חתימות ובקשה ממני לחתום
למטה בראשי תיבות.
חתמתי.
ונכנסתי בדלת עם הסימון החד סטרי.

מאחורי הדלת היה מעין ביתן עם דלת יציאה מהביתן שהיתה מצד ימין
ודלת כניסה שהיתה מצד שמאל וקרוניות לונה פארק נהוגות במלאכים
בצבעים צעקנייים, התור לא היה ארוך,והשדון שצץ אחת לכמה זמן
מהחלון שהיה בחלק הגבוה של הביתן היה די משעשע, מלבד זא--.
את המחשבה קטע קול התנגשות ברזלים חזק, שנגרם מהתנגשות של
קרונית בדלתות ברזל ישנות יותר מהזמן עצמו,הדלתות הימניות
,ומהן יצאה קרונית מתכתית מתקלפת נהוגה בידי מלאך כתום עם
כנפיים צהובות ...

"גש הלום בני" הדהד קול ,למען האמת הוא באמת הדהד, כלומר היה
לקול הד למרות שהדובר עמד ממש מולי ולא דיבר בטונים חזקים
מידי, טוב למען האמת איך אני מצפה שישמע קול כאשר הוא בא ממלאך
כתום עם כנפיים צהובות שנמצא בקרונית לונה פארק לבנה וקורנת.


נכנסתי לקרונית  שהחלה אט לנוע לה לתוך המנהרה.
את מה שעברתי שם ניתן רק לתאר במילה "רכבת שדים" ז"א היו שם
עשרות מנהרות כאלה שמחלקן בקעו להבות ומחלקן אור יקרות ומוזיקה
קלאסית שמחה כזאת.
מלאכי שהתחיל להזכיר לי נהג מונית ב"טקסי מסיעי העולם הבא", נע
בין המנהרות במיומנות היאה למלאך כתום עם כנפיים צהובות .
אבל אולי הדבר שהכי העלה בי את קונוטציית רכבת השדים היה כל
מיני שדים ומלאכים מכניים שהצביעו בתנועה חוזרת לכיוון כניסות
שונות בעלות סמלים שונים שצוירו, אף הם, על גבי המלאכים והשדים
בעלי גלגלי השיניים.

המלאך הדליק סיגריה והגביר את הרדיו שעתה מילה את חללי המנהרה
בשידור חי מהופעה של ג'ון לנון , מה שדי הבהיר לי שני דברים:
1)שאני עומד לרדת בקרוב.
2)שהמלאך שלי  גס רוח.

מעשה שהיה כך היה ולאור יקרות שבקע מהכניסה ירדתי מהקרונית
שלי.
בעוד שהתחיל המלאך להאיץ את קרוניתו עמדתי בכניסה למקום בו
אהיה לנצח נצחים ואולי קצת אחרי, הכניסה הורכבה ממעין חופה
זהובה שמעליה צוירה נעל אול סטאר עם שרוכים פרומים.
עקבתי לאחר אצבעו של המלאך המכני שלי ונכנסתי פנימה.

מרושם ראשוני, די נחמד שם כולם על עננים, הבחורות שגעון יש רוק
קלאסי כל היום, וטלוויזיה 54 אינצ' לכל אחד.
והכי חשוב אין שרוך אחד פרום.