[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שפתיים מדממות
/
אלוהים שבשמיים

הבטתי לשמיים,שהתכסו במעין מסך עשן כבד, לרגע היה נדמה כי זהו
סוף העולם. המבט שלי היה קפוא, אבל חום מוזר הציף אותי. לפתע
צצו מתוך האפור של השמיים ניצוצות אור, תקווה. ראיתי מלאך יורד
למטה ובידו חבילה שחורה עם סרט לבן. ניגשתי למלאך הלבן, בעל
העיניים הכחולות, שיער הזהב והנבל והבטתי לתוך עיניו הרחוקות.
"זה בשבילך" אמר, "מתנה מהאל". התחלתי לצחוק, לא יודעת למה אבל
פשוט צחקתי. חשבתי לרגע שבאמת קיים אל אחד עם אופי, שיש חיה
כזאת. המלאך הביט בי בפנים תמוהות, "למה את צוחק?" שאל בנימה
עצובה. "צוחקת, צוחקת על האל שלא קיים". המלאך עמד מולי, הושיט
את ידו הצחה כשלג ונשא אותי לעבר השמיים האפורים. הרגשתי כי
גופי כבר לא איתי ואילו שקט מוזר ונעים הציף את נישמתי. הגענו
למעלה, לגן עדן אני מניחה למרות שהדבר היחיד שראיתי היה סניף
מקדונלדס והמון אור. "האל אוכל ארוחת צהריים" אמר המלאך. סניף
מקדונלדס בגן עדן, הם מגיעים לכול מקום. הרהרתי. "מקום על רמה,
ומה אוכל האל?" שאלתי בנימה לגלגנית. "מק-רויאל על גחלים עם
גבינה". "זה לא כשר" אמרתי ופרצתי בצחוק, ותוך כדי ראיתי כי גם
המלאך צוחק. "האל כול יכול, אוכל מה שבא לו, מתי שבא לו.
ועכשיו ניכנס". נכנסתי אחריו לתוך אולם גדול, הרבה שולחנות
וכמה מלאכיות חושפניות עם בגדים מינימליים משרתות את הלקוחות.
"תמימות" אמרתי "חסרה פה". ניגשנו לשולחן ערוך היטב ומולי
ראיתי איש נמוך קומה, בעל מגבעת, נעלי פלטפורמה, גופייה לבנה,
כרס עגלגלה וג'ינס קרוע. הבטתי לתוך עיניו האפורות ושערו הלבן.
"נעים מאוד, אני אלוהים" אמר. לרגע היססתי. הוא שלח ידו ביקש
להציג עצמו. "אני אחת מנתינות העולם" עניתי. דקה ארוכה נשארתי
יושבת ושותקת, שותקת ויושבת, לפתע פרצתי בצחוק מתגלגל.כול
יושבי מקדונלדס הביטו בי בפליאה. "ששש!!! מה את עושה?!" צעק
המלאך שלי. "זה אלוהים?" שאלתי בנימה לגלגנית וצינית עד מאוד.
"כן! אני אלוהים!" צעק האל. פתאום נזכרתי בערסים בדרום ת"א,
ודמות אלוהים נראתה לי שיטחית מידי. "אם אתה אלוהים, אני
צדיקה" אמרתי ויצאתי ממקדונלדס. שקט אפף אותי ודקות מעטות
הסתובבתי בגן עדן רואה את כול חלומותיי נמוגים על מקום זה. "גן
עדן זה לא מקום שונה מהעולם בו אנו חיים, אולי גם אצלי בחיים
יש פיסת גן עדן" חשבתי לתומי. לפתע הרגשתי יד חמה תופסת בכתפי.
"שכחת את זה" אמר לי המלאך. הוא הגיש לי את הקופסא השחורה עם
הסרט הלבן. "מה זה?" שאלתי אותו, תמוהה. "מתנה לאל". דקה ארוכה
הבטתי בקופסא. "ומה אני אמורה לעשות עם זה?". המלאך הביט סביב,
חיפש תושבי מרומים ואז אמר "זה יום ההולדת שלו, ורציתי להביא
לו מתנה מעניינת אז ירדתי לכדור הארץ וקניתי לו". רציתי לראות
מה יש בקופסא. המלאך לקח אותי שוב בידו לעבר מסעדה איטלקית.
נכנסנו פנימה. "תגיד, גן עדן זה מקום רק של אוכל?" המלאך הביט
בי בעיניו העמוקות. "פה אנחנו מחליטים מה לשלוח לכם, אלוהים
הוא הטועם". כבר פחדתי לצחוק, חס וחלילה שלא ירעילו אותי.
ניגשתי לאלוהים, מול אור הנר "זו מתנה מהמלאכים" אמרתי בקול
שקט כמעט ואינו נשמע. "אלוהים פתח את הקופסא ובתוכה היה דבר מה
מנצנץ. "אלוהים שבשמיים! בדיוק מה שרציתי!" צעק. מול עיניי
התגלתה שרשרת זהב עם צירוף האותיות ח-י מולחמות עליה. לא
יכולתי לעמוד במצב ופרצתי בצחוק, כמו שבחיים שלי לא צחקתי.

לפתע שמעתי רעמים, ברקים, לרגע חשבתי שאלוהים כועס, אבל מצאתי
את עצמי בתוך המיטה שלי וחיוך מרוח על שפתיי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הו במה,
תפארת כתומה,
בת אלים,
במה.

הו במה,
במה במה,
יפה את
ואין כל מום בך
במה.

הו במה,
במה,
מתעדכנת
כל שעה.
לבי לך,
במה.

בגבעון
במה גדולה
שמש בגבעון דום
ולבי
בעמק איילון.

הו במה,
במה במה,
מה שלומך?


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/6/02 22:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שפתיים מדממות

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה