כשאני חורזת חרוז, צורבת שורה,
אף פעם אין לי מושג כיצד,
זה נקרא או נשמע.
אבל אני כותבת כי כנראה זה בדמי,
ואחר כך כוססת ציפורניים,
גם זה די טבעי.

וכשאתה מוחא כף,
זה מאוד מרגש.
כי אתה הכי אמיתי
הכי טוב שיש.

יש קוראים מכל הסוגים.
קנאים למילה הכתובה,
לסימני הפיסוק ונקודות הבג"ד,
קמצנים למשובי אהדה.
אבל אתה קורא בקפידה מלותיי,
מנסה להבין מה עומד מאחורי ומלפני,
ואולי אתה לא מעריך עצמך,
אבל בשבילי

אתה הכי הכי שאפשר.