אתם ודאי יודעים איך זה להתבונן ביצירת אומנות..
לבחון אותה מכל הזוויות האפשריות,לנתח לעומק כל מריחת
מכחול ולקבוע לעצמך קביעה סופית על רושם היצירה שהותירה
בך.
זה מה שאני עשיתי כשראיתי לראשונה את אותה יצירת אומנות
מיוחדת במינה,ולא... היא לא מוצגת במוזאונים.
ליצירה הזו קראו... לצערי,לעולם לא אדע את שמה.
אתם בטח חושבים, הנה עוד פחדן שלא העז להתחיל עם בחורה
שחפץ בה.
כל עניין ה"להתחיל" עם בחורות, בכלל לא פשוט.
בטח ובטח לעמוד מול דבר מיוחד שכזה,
ועוד להוציא מילים מהפה, שלא לדבר על משפטים נכונים
תחבירית, וכמובן איך יכולתי לשכוח... להרשים אותה,שבכלל
יתחשק לה להסתכל לכיוון שלך.


אני לא אשכח את הלילה ההוא... אני וחבריי יצאנו למועדון.
בדרך כלל אנחנו מעדיפים את היציאה היותר שקטה,שזה כולל
מבחר פאבים מצומצם.
אך הפעם החלטנו לעודד את חברנו שעברה עליו פרידה קשה,
והדרך לכך היא לא בישיבה על כסאות מעץ ושתיית בירה,הפעם
שישתחרר קצת עם מוזיקה חזקה וריקודים עד שנצטרך לקחת
אותו שפוף הביתה, מסריח מאלכוהול ועם כמה מספרי טלפון
של בחורות בכיס.
שלא תבינו אותי לא נכון,אני לא חסיד של סטוצים אבל מה לא
עושים בשביל חבר במצוקה?
הגענו למועדון, אחרי כמה השתוללויות רציניות על הרחבה,
כל אחד התפצל למקום אחר.
אני כהרגלי הייתי זקוק למנת האלכוהול שלי... התיישבתי לי על
הבר, שתיתי לי כמה לגימות מהג'ק דניאלס, בחנתי את הבחורות
מסביבי, אותן בחורות זולות שאפשר למצוא רק במקומות
כאלה,פשוט גועל נפש.
מישהי שישבה ממולי, ניסתה באופן מאוד בוטה להפנות את תשומת
לבי אליה. היא התחילה בלעשות לי עיניים ,ומן חצי חיוך מפתה
שכזה... אחר כך היא החלה מלקקת את השפה העליונה תוך כדי
משחק בשיערה.
אני חייב לציין, שלמרות שעבר זמן מה מאז שעשיתי
את זה,נגעלתי ממנה באופן טוטאלי.
היא כל כך לא עשתה לי את זה, עד ששקלתי לפנות אליה ולהגיד
לה שהיא יכולה לגרום לי לנזק בלתי הפיך באיבר שנחוץ לי
לסיפוק בחורות אחרות.
כמובן שוויתרתי על התענוג... גיחכתי באופן שתשים לב שהיא
לא בראש מעינותיי... (איזה ראש... אם היא היתה יודעת כמה המצב
גרוע, היא לא היתה ממשיכה לשבת מולי, ולהחצין את עצמה באופן
כה זנותי).
התעלמתי מהפרחה העקשנית והמשכתי ללגום מהמשקה שלי.
אמרתי לעצמי... בקצב הזה, כבר עדיף לי להסתכל על הברמן
ולהתרכז במשקה שלי,מאשר לנסות לחשוב שתהיה כאן מישהי
אחת נורמלית. וכשאני אומר נורמלית,זה נורמלית... מישהי ממוצעת
לחלוטין.
בעוד המחשבה עוברת במוחי... הייתי חייב להסתכל לאחור,
זה הברמן הזה... הוא פתאום חייך למישהו, ומה לעשות...הייתי
שקוע
בו,אז הריפלקס הטבעי שלי היה לעקוב אחר עיניו.
המעשה הכי נכון שאי פעם עשיתי, היה להסתכל לאחור ולראות
אותה... אותה יצירת אומנות מופלאה.
התבוננתי בה בעודה יורדת במדרגות לכיוון רחבת הריקודים...
באותו רגע, זה היה כאילו כולם נעלמו... המוזיקה מתנגנת ברקע,
ורק שנינו קיימים.
היא השרתה כזו שלווה ורכות... שיערה הערמוני גולש עד אחרי
הכתפיים... גופה החטוב כמו שירטוט מדוייק.
היא החלה רוקדת לצלילי המוזיקה... מענטזת את ישבנה
באופן סקסי ביותר... מתנוענעת בצורה חושנית להפליא...
מבטי לא הוסר ממנה אף לא לשניה. למרות שנראה כמו
שהיא רוקדת לעצמה בלבד... היא ידעה שכל הנוכחים מביטים בה,
והיא נהנתה מכל רגע... רק נתן לה עוד לגיטימציה להמשיך במה
שהיא עושה כל כך טוב.
מעלה על פניה את החיוך הכי מדהים שזכיתי לראות..חיוך
של סיפוק... של הנאה,שזהו מקומה הטבעי להיות בו.
נוגעת בעצמה בעודה רוקדת... דואגת להראות סקסית ביותר,
שכולם יבחינו בה... ביצירת האומנות.
שיערה מתנופף ימינה ושמאלה בקצב המוזיקה שמנחה אותה...
ואני.. .אני איתה בכל צעד וצעד שהיא עושה, רק מחכה שתישיר
את מבטה אליי.
עור פניה הענוגות שהקרינו אור בכל החדר... עינייה המבריקות,
נוצצות לכל עבר... אפה הכפתור והמושלם, כמה שרציתי לנגוס
בו...
(אבל כמו בכל היצירות, מותר להסתכל, אסור לגעת).
שפתיה המלאות קמעה... רק מחכות שינשקו להן.
לעזאזל! היה לי אומץ לעשות צעד, איזשהו צעד להתחיל איתה.
אך משהו מנע ממני לעשות זאת... זה כמו הקסם ששידרה,
אותו קסם מנע ממני לגשת אליה... מן מחיצה המפרידה בין
היצירות החובבניות לבין היצירות היקרות ערך.
כל מה שיכולתי לעשות זה לשבת במקומי ולהתבונן בה.
יחד עם האכזבה הגדולה שהיא לא תחזור איתי הביתה,
שלעולם לא תוכל להיות שלי... הייתי מאושר שנפל בחלקי הזכות
להכיר אותה מרחוק... את יצירת האומנות הזו שגרמה לי לחווית
רגשות בלי ניתנת לתפיסה.
היא היתה שווה כל שניה ושניה ממבטי שהוקדש לה...
רק לה, ליצירה.